יהודה פוליקר
“אהבה שאינה תלויה בדבר. זה בדיוק מה שקרה לי עם יהודה. הופענו נטו בשביל הכיף שלנו, ובגלל זה – הייתה הצלחה כל כך גדולה. אני כבר לא צריך מקפצה, ויהודה בוודאי שלא. עשינו הכל בחיים. כסף לא היה העניין. כוח הנושא היה האהבה המשותפת למוזיקה, ואחרי שהכרנו, אז האהבה שיש לי לאיש המדהים הזה, שבזכותו אכלתי גם טעים וגם בריא במשך תקופה לא קצרה. למדתי מיהודה המון".

"חלק מהעניין של הכיף שלנו, הוא גם העובדה שכאשר סיימנו, אז סיימנו. אין כבר במה לפתות אותנו. הרגשתי איתו בכל פעם התרגשות מחדש על הבמה, וזה לא משהו מובן מאליו אצלי".

שלומי שבת ויהודה פוליקר. צילום: אוהד רומנו



״דה וויס״
“התוכנית שהרימה אותי למקום הכי גבוה שלי בקריירה, לב־לבו של הקונצנזוס. אחד הדברים המדהימים שעושים לי מסאז’ לאגו בכל פעם מחדש הוא ההתלהבות ממני (בן 63, כן?) בקרב ילדים ובני נוער. זה מכניס רוח חיים, רוח נעורים, חשק לרצות לעשות ולחדש כל הזמן. אתה כל הזמן בפריים טיים. האם אביב גפן זו תחנה? אני חושב שכן. תחנת דלק. אין אפס, אביב זה אש. אגב, בעניין הפורמט הטלוויזיוני - אני מחזיק בשיא שלוש השניות שלא נשבר עד כה לדעתי גם ב'דה וויס' העולמית - שלוש שניות שהולידו כוכבת גדולה, יובל דיין יקירתי".

דה וויס. צילום מסך

דואטים
“בשלב הדואטים של חיי, לפני כ־20 שנה – הרגשתי שעליתי מדרגה. פתאום הבחנתי שאני עוזר לזמרים להתרומם, וזה גרם לי הנאה וסיפוק מאין כמוהם. זו הייתה תקופה נפלאה: כל כך הרבה אמנים צעירים שרוצים לעבוד איתי, ויוצאים להיטים וזמרים שמתפתחים. איזה כיף. חוץ מזה שהקהל מאוד אהב את זה, הן במכירת האלבומים והן בהופעות. זה אחד הפרויקטים שאני הכי גאה בהם בחיי. הנושא הזה של לתת הוא אבן דרך החיים שלי. אני נהנה לתת הרבה יותר מאשר לקבל. ככה זה מילדות. זה דפקט או יתרון? האל יודע".

ארצות הברית
“אין ספק שהתקופה שלי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הייתה תקופה מאוד מורכבת בחיי. ימים רעים באמריקה הם ימים רעים מאוד. שם, כשאתה רעב, אתה באמת רעב. רואים לך את הצלעות. בדיוק כמו שכשטוב אז טוב מאוד, והיו גם ימים טובים, ולכן זו תקופה מורכבת. הייתי בכל הרבדים של החלום האמריקאי: בתחתית, ובזכות חברים טובים, גם למעלה. מלמעלה הגעתי בחזרה לישראל, אבל זה כבר לתחנות אחרות".

אבא אברהם ז״ל
“אבא ז"ל היה תחנה משמעותית מאוד בחיי. כמו בשיר, היו לנו עליות ומורדות, אבל בשנים האחרונות זכיתי להחזיר על הכל. אני חושב שבשל רבגוניותו הרבה, שקיבלתי, תודה לאל, ממנו בכמויות, אז יצא שהמון אנשים בארץ מרגישים כאילו הכירו אותו אישית מהסיפורים הרבים שלי עליו. הוא נפטר ב־2012. לא מאמין שעברו שש שנים. אני כל כך מתגעגע אליו. היה לי קשה, מאוד קשה. אבל הטרגדיה שעברתי עם אחי משה ז"ל שנפטר לפני שנה, צעיר מאוד - פשוט קרעה אותי. אני כותב ודומע. לא מצליח להתאושש. הייתה תחנה אחת – ונהיו שתיים".

שלומי שבת וההורים. צילום פרטי

“ערב טוב קיסריה“
“לפני 14 שנים, באביב, התקשרתי לחבר ואמרתי לו: ‘זהו, אני יכול לפרוש’. הוא ענה: ‘לא נכון! אתה מופיע בקיסריה?’ זה היה חלום אמיתי שמתגשם. לילות שלמים חלמתי על זה, וביום הולדתי ה־50 זכיתי להגשים את החלום. הדור הנוכחי אולי לא יבין על מה אני מדבר, כי היום באים לאולם, לתיאטרון בקיסריה. אני זכיתי להיות בקיסריה. ממש. זה כמו לזכות באוסקר, כמו לנחות על הירח. לעולם לא אשכח את יום הולדת 50 שלי, שם, על הבמה שהייתה המקום הכי מושלם להופיע עליו. אתה מרגיש בעננים".

חופני כהן
“כשאתה למטה – אתה זוכר בדיוק מי נתן לך יד. וחופני שיהיה בריא – יש לו חתיכת יד. באמת שיהיה בריא. חופני פתח לי דלתות, עזר לי, דחף אותי, שמר עלי ודאג לי כמו ילד. אני קצת נבוך להזכיר את זה עכשיו אחרי כל הרעש שהיה, אבל חופני הוא דמות מאוד חשובה בחיי. שהאל ישמור עליו. בתחילת הקריירה היו רבים וטובים שעזרו לי. עוד אחד שלא אשכח לעולם, וראוי להיות בצמד המוביל של הבלתי נשכחים שלי, הוא יוני רועה. חבר, מקצוען. הוא כל כך עזר לי, זה ממש לא מובן מאליו".


שלומי שבת וחופני כהן. צילום פרטי

הפסטיגל
“אצלנו בתעשייה, ידוע שככל שיותר ילדים מעריצים אותך, שומעים ואוהבים אותך, כך יש לך סיכוי לשרוד יותר שנים למעלה. בורא עולם נתן לי מתנה גדולה, והיא קהל צעיר. יכול להיות שזה החל כבר בשנות ה־90, בתקופה שבה פסטיגל היה פסטיגל, וכל הילדים נהרו לשם. אלה היו ימים של כיף גדול. היו כוכבים מוכשרים, אנשים טובים אחד־אחד, והיינו יחד 8־9 ימים - כל יום, כל היום. ריטה ונוער שוליים ואתניקס, הטובים שבטובים. אחד החברים שהיה לי תענוג לעבוד איתו הוא מי שהיה אז מספר אחת ללא עוררין – הזמר אדם יקיר נפשי, שעבורו אני מתפלל בכל בוקר".

גיטרה
“בת הזוג הכי טובה שלי מאז ומעולם. חלק ממני, כשטוב לי או כשרע לי, אם אני שמח או אם אני עצוב, הכל עם הגברת המופלאה הזו. האמת היא שלפני הכל – אני קודם כל גיטריסט. החוויות הראשונות שלי היו עם הגיטרה. הייתי צעיר עם שיער ארוך, חולה רוק, הופעתי במועדונים של רמלה לצד ‘האריות’ ולהקת 'שוקולדה' של צביקה פיק וגבי שושן ז"ל (חבר. זו גאווה ששנינו מיהוד. כל כך עצוב מה שקרה לו) ועוד להקות שנקראו אז ‘להקות קצב’. אז כן, אני גיטריסט שהיה לו מזל והפך לזמר".

יהוד
“שאלתי אם אפשר קצת יותר תחנות. התשובה הייתה סוג של ‘תתקדם’, אז עשיתי את מה שהייתי עושה בגיל 16 – לוקח את יהוד כמאסף: קו 37 מהתחנה המרכזית בתל אביב ליהוד. כל כך הרבה תחנות יכולתי למלא כאן. למשל, המעגל שסגרתי עם מתי כספי. הייתי מעריץ שלו ברמה מביכה. הלכתי לעבוד בהרכבת תריסים במועדון 'האסם' שהוא היה שותף בו, וגנבתי את כל התמונות שלו. לחוויות שלי עם הפועל יהוד צריך 100 תחנות. רציתי לספר שבכל פעם שאני נוסע באיילון, אני מדביק שם לאחד המגדלים. הגבוהים מאוד הם פוליקר, ארצי, גאון, ויש את עזריאלי. זכיתי לספר לאריק (איינשטיין) ז"ל שהוא עזריאלי. הוא נתן לי חיוך שעשה לי צמרמורת בגב. לוחצים עלי לסיים, אז כמובן, התחנה האחרונה, שהיא הראשונה והכבירה מכולן, היא ההתקרבות שלי לבורא עולם. זה הדבר האמיתי".

שלומי שבת, ביום שלישי, 23 בינואר, יקיים שבת מופע חורף חגיגי בהיכל התרבות בתל אביב