השיר יוצא על רקע שני ציוני דרך משמעותיים בחייה של בן, כשבשנה הקרובה תחגוג 50, וגם תציין 30 שנה לקריירה העשירה שלה. והמשמעות מבחינתה? "לקראת ה־50 אני עוד לא מרגישה אישה מבוגרת", היא אומרת. "אני מאוד צעירה בנפשי, ויש לי עוד הרבה מה לתת, כמו השיר החדש שאני מרגישה מחוברת אליו, אם כי הוא לא עלי. נראה לי שהפעם הבאתי משהו אחר בכך שהוא לא לגמרי מזרחי. זה לא צריך להפתיע. הרי ידוע שאני אוהבת להתנסות בכל מיני סגנונות. כשיש שיר שיושב עלי טוב ואני מתחברת אליו, אני מקליטה אותו".
"בלחן שלי כיוונתי למשהו מודרני מבחינת הקצב של הגיטרות, אבל השתדלתי לא לברוח יותר מדי מזהבה ומהסגנון שלה", מסביר המלחין עדי לאון. "את המזרחיות רציתי להשאיר דווקא לצבע הקול ולסלסולים. לטעמי, החיבור הזה פשוט יצא מיוחד, כשהמנגינה לא כבדה וגם השירה יותר קלילה מהרגיל".
בן הוא חייל כעת. "הבן שלי משרת בצבא כנהג", היא מספרת.