אבל מעבר לכל ההתנשאות המצקצקת והביקורת הרגילה שיש וניתן להגיד על תכניות ריאליטי אולי הגיע הזמן להודות באופן כנה ואולי מעט מביך - שעלתה למסך תכנית ריאליטי שעוסקת באנשים שמתחתנים לפני שבכלל ראו זה את זה ותכלס- התמכרנו. או שיותר נכון לפחות להעיד על עצמי ולומר בכנות ומבוכה גדולה יותר - שאני, באמת התמכרתי. לא שודר פרק מהעונה הנוכחית של חתונה ממבט ראשון אותו העזתי לפספס ולא עבר שבוע בו לא חיכיתי במתח וציפייה לפרק הבא שיבוא, ויחשוף אתו עוד טפח מאישיותם של המתמודדים ומהדרך בו הם לומדים להתמודד עם הסיטואציה, עם הבן אדם שהצמידו להם ויותר מהכול - עם עצמם.
רלי ואלעד, זוג שהציג בפנינו את המורכבות שאולי כולנו חווינו בחיינו אי פעם בזוגיות- בה יש צד אחד שדוחה, וצד שנדחה. מכלול הרגשות שסבבו את הזוג הזה הרגישו כל כך אותנטיים וחזקים שכמו קיבלו נוכחות מוחשית משל עצמם והצליחו לחדור את מסך הטלוויזיה ולעמוד בסלון ביחד איתי. הצלחתי להרגיש אותם, לכאוב אותם, לקוות בשבילם ואז להתאכזב איתם. מורכבות נוספת ודומה לזאת השתקפה מתוך היחסים בין אלי ומיקאלה, שהמחישו גם הם את הדינמיקה העדינה שנוצרת בין זוג שבו צד אחד מתאמץ יותר מידי וצד שני לעומת זאת, לא מעיד עפעף. צד אחד רוצה יותר, וצד שני רוצה הרבה פחות, ומפגין זאת בכל אחת מהבעות פניו.
היה העונה גם את ההתנקשות החזיתית שנוצרה על ידי צירוף של שני אנשים כמו תומר ועדי לכדי זוג. צירוף שלרגעים ממש הכאיב בעיניים ועשה טוב שנגמר באמצע, ובכך מנע מאתנו לראות את עדי רוצחת את תומר בדם קר. ולמרות שלפעמים קשה לנו להיזכר ברגעים בהם היה גם את יעל וחיים, זוג מקסים מצד אחד שסיפק טון שקט ונעים לתכנית ומצד שני יצרו את התחושה שאנחנו צופים באינטראקציה הבסיסית ביותר שאפשר לצפות מזוג - שני אנשים יושבים אחד ליד השני ושותקים.
נראה שחתונה ממבט ראשון הצליחה להביא סיפורים אנושיים ואישיים למסך, היה ניכר שהאנשים שצפינו בהם היו אנשים כנים שחיפשו משהו אמתי בחייהם וגם העזו להגיד את זה בפריים טיים. הם הכניסו אותנו לסיפור שלהם וגרמו לנו לדמיין את עצמנו במקומם, עומדים על החופה ומחכים לאדם הזה שלפי כל הנתונים המדעיים או הפסיכולוגיים, הוא ההתאמה המושלמת בשבילנו. והמראה הזאת, היא הדבר הכי טוב שהטלוויזיה והריאליטי בפרט, עושה.
התרעות פיקוד העורף