אבל אז, האהובה חזרה לישראל, ושטרית נכנס לדיכאון כבד. אך אז הכיר סטודנטית, חברה לספסל הלימודים בניו יורק, והשניים בילו יחדיו בלילה אפוף תשוקה. אחרי שדבר הבגידה גונב לאוזניה של אהובתו, היא ניתקה איתו כל קשר ומחקה אותו מחייה.
"מאז אותו מקרה, שקרה לפני שש שנים, לא מצאתי אהבה", מודה שטרית. "כל בחורה שאני פוגש, אני משווה אותה אליה ועוד לא הכרתי אף אחת שתגיע לרמה ולקסם שהיו לה. ניסיתי כמה פעמים ליצור קשר עם האהובה שאיבדתי, אך היא הייתה שונה לחלוטין, כאילו זו שהכרתי מתה מבפנים וזה שובר אותי. אני כבר לא יודע אם אני מאמין באהבה".
את הטלנובלה הפרטית שלו תרגם שטרית לשיר שכתב והלחין ונקרא Too Late, שיוצא היום לתחנות הרדיו - פופ מלודי־אלקטרוני שמנסה לטשטש את הכאב. "היא לא שמעה את השיר הזה. אנחנו לא בקשר ולא ניסיתי גם להשמיע לה אותו", הוא אומר.
שטרית (32), שמגיע מעולם הג'אז, גילה את המוזיקה בגיל מאוחר יחסית. "אני זוכר שבגיל 8 הוריי הכריחו אותי ללמוד פסנתר, אך הייתה לי מורה שלימדה אותי שירים עממיים רוסיים, ולכן הפסקתי עם המוזיקה", הוא משחזר. "בגיל 16, אחרי שהשתתפתי בתזמורת בתיכון ביבנה, המורה חשף אותי לסגנונות מוזיקה שונים והתאהבתי בג'אז. בצבא שירתתי בתזמורת צה"ל, ואחר כך זה נסעתי לניו יורק כדי ללמוד ב־New School, אוניברסיטה לאמנויות".
בימים אלה, לצד העבודה על המיני־אלבום הראשון שלו, שצפוי לצאת בשנה הקרובה, שטרית מלמד בבית הספר "רימון" ומופיע ב"קפה רגע", מקום חדש שפתח עם חבריו על חורבות קפה "תמר" המיתולוגי ברחוב שינקין בתל אביב. "החלטנו לפתוח מקום תרבותי אמנותי שנותן במה ליוצרים צעירים, לאנשי רוח ואינטלקטואלים, עם וייב מגניב המשרה אווירה של סלון, וכיף לי להופיע שם", הוא מספר.
התרעות פיקוד העורף