"למעשה, עוד לפני שהתחלתי לשיר בתימנית, הוצאתי לפני כשנתיים אלבום בכורה בשם 'השתקפות' שכולו בעברית, עם בעלי והמפיק המוזיקלי שלי רון בקאל, אבל הרגשתי שחסר לי משהו, שזה לא מספק את צרכיי המוזיקליים", היא מספרת.
SHIRAN, בת 30, שספגה מוזיקה תימנית־ערבית מבית אבא ושירי היפ־הופ ופופ סטייל שנות ה־90, החלה לשיר כבר מילדות. "המוזיקה תמיד הייתה חלק ממני. שרתי בבית הספר, שרתי בתיכון, ובצבא שירתתי בלהקת חיל הים", היא מספרת. "כשהשתחררתי מהצבא, הלכתי ללמוד ברימון, שם הכרתי את רון והתחלתי ליצור שירים".
לפני כמה שנים הופיעה עם אהובה עוזרי בהופעותיה, כשזו כינתה אותה "אהובה הקטנה" והשפיעה על עולמה המוזיקלי. "זו הייתה זכות ענקית וחוויה גדולה להופיע עם אגדה כזו", היא משחזרת.
אלבום הבכורה העברי שלה לא זכה להצלחה, אבל אז, בשנת 2016, חלה התפנית בחייה המקצועיים. "כחצי תימנייה־חצי עיראקית, החלטתי לחקור את שורשיי, ובשיחות עם סבתי התימנייה שולה (סאלאמה במקור), התחלתי לשתות ממנה סיפורים מרתקים על חייה בתימן, התאקלמותה בישראל וכו'. זה סקרן אותי מאוד ומצאתי בכך השראה שתורגמה לשירים שכתבתי בעברית ותורגמו לתימנית על ידי משה שגדרי, בחור צעיר שלא מזמן עלה מתימן, והתחלנו להקליט את השירים".
מה שמעניין הוא שדווקא השירה התימנית היא זו שהכניסה אותה למיינסטרים הפופולרי, ולא העברית, לאחרונה יצא הסינגל השני מהאלבום העתידי (שעוד אין לו שם), Nifrah Farah (בעברית: "שמחי"), שמתנגן בתחנות הרדיו וצובר תאוצה ברשתות החברתיות. "זה שיר שמתאר את החתונה של סבתי שולה באוהל קטן", היא מספרת. "מה שהיה חשוב באותם זמנים זה פשוט לשמוח ולרקוד, בלי חתונות ענק מוקפדות, אלא באוהל פשוט עם שמחה ואהבה ענקית. זה ריגש אותי, והחלטתי לכתוב על זה שיר".
התרעות פיקוד העורף