אין זו התערבותו הראשונה של ליברמן בתכנים המושמעים בתחנה הצבאית. לפני כשנה וחצי הוא נזף במפקד גלי צה"ל לשעבר, ירון דקל, בעקבות תוכנית ששודרה בתחנה על המשורר מחמוד דרוויש.
רק לפני כחודש ישב מפקד גלי צה"ל הנוכחי, שמעון אלקבץ, בדיון מיוחד על עתיד התחנה מול אנשי משרד הביטחון והצבא, ופרש את משנתו בעניין עתידה של התחנה תחת כנפיו של משרד הביטחון. האתגר הגדול מבחינתו של אלקבץ הוא לשמור לא רק על גיוס החיילים לתחנה, אלא גם על עצמאות עיתונאית וכלכלית.
אבל כדי לעשות סדר כדאי לחזור קצת אחורה: ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, דוד בן־גוריון, הקים ב־1950 את גלי צה”ל כדי "שתהווה אמצעי קשר יעיל לכוחות הצבא ותשמש כמכשיר לחינוך הנוער והעם”. ואכן, זה מה שקרה בשנים הראשונות לתחנה, עד כניסתו של יצחק לבני ז”ל בשנת 1967, שהחליט שהמאזינים זכאים לשמוע גם נושאים אחרים מלבד ענייני צבא. לבני היה זה שהביא אל התחנה הצבאית - שהחלה לשדר בכל שעות היממה - את דן בן אמוץ, יעקב אגמון ואחרים, וחולל מהפכה הן בשידור והן בשיח.
מרדכי נאור, סגנו של לבני משנת 1971 ומפקד התחנה בשנים 1974־1978, מספר על ימים שונים: “הייתה הפרדת רשויות. גלי צה”ל היו כפופים לצבא, מעלינו היה קצין חינוך ראשי, מעליו ראש אכ”א ומעליו הרמטכ”ל, שאליו היו מגיעים עם מפקד התחנה במקרים ממש קיצוניים. היו שיחות עם קצין החינוך הראשי ועם ראש אכ”א אולי אחת לשנתיים. שר הביטחון? הוא היה אז בדרגת אלוהים”.
נאור, היסטוריון וסופר, הוציא ספר ושמו "רדיו חזק - הסוד והקסם של גלי צה"ל מבט אישי". בין האנקדוטות המשעשעות בספרו הוא מתאר כיצד רפול תבע מגלי צה"ל לנגן אך ורק שירים רוסיים. כשנאמר לו שאין יותר מ־50 שירים כאלה, הוא ענה: "אז תתחילו לשדר את השירים הללו מחדש".
את לבני ז”ל כבר אי אפשר לשאול, אך בתקופת כהונתו הורה שר הביטחון שה דיין להוריד את תוכניתו של דן בן אמוץ, “טעם וריח”, בשל התבטאויות נגדו. “בשנות ה־70 היו כמה שערוריות קטנות שדרשו את התערבות קצין החינוך הראשי ופעם אחת, במקרה של בן אמוץ, את התערבותו של שר הביטחון”, אומר פרופ' רפי מן מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל ומנהל מחלקת החדשות בגלי צה"ל באמצע שנות ה־70. “גלי צה”ל הייתה בראשית התעצמותה בשנות ה־70, ורוב הלחץ הפוליטי הופנה דווקא כלפי קול ישראל. בגלי צה”ל הלחצים היו פחותים. זו אומנם תחנה צבאית, אבל היה לה חופש גדול יותר מלקול ישראל. כשהיו מקרים של התערבות, היה מאמץ גם בכנסת מצד הפוליטיקאים להתנגד לזה".
ח”כ נחמן שי, מפקד גלי צה”ל בשנים 1985־1989, מספר שיצחק רבין, שר הביטחון דאז, "מעולם לא היה מעז לומר לי דבר כזה. הוא מינה אותי לתפקיד, אך מעולם לא פנה אליי בפניות כאלה. לא אגיד לך שמעולם בהיסטוריה לא הרים מישהו מלשכת השר טלפון, זה בטוח קיים, אני לא זוכר מקרה קונקרטי. אבל השאלה היא מה תוכן השיחה, איך היא נעשית ומה יש בה. אגב, האם שר הביטחון יתקשר למפקד טייסת בחיל אוויר ויבדוק איזה חימוש הוא התקין על המטוסים לקראת התקיפה בעזה? לא. אז זה אותו דבר".
היו פעמים שמפקדי גלי צה"ל הורו לא לשדר שיר מסוים. זה קרה לשירו של יזהר אשדות, “עניין של הרגל”, שירון דקל פסל את השמעתו. "נוסח ההודעה המשתלח אינו עומד בשום כלל של אתיקה עיתונאית", הגיב אשדות אז בחריפות.
ח"כ שי טוען כי ברגע שהרמטכ"ל החליט להוציא את התחנה מצה"ל, הוא חשף אותה לכוחות השוק. "זה כמו להוציא ילד מוגן מהבית לג'ונגל, והוא לא יודע איך להתנהג", הוא אומר. "התחנה נחשפה בעצם באופן ברור ללחצים פוליטיים, ואין לה שכבת הגנה. מה זו ההגנה הזאת? גוף ציבורי כמו הנהלה ציבורית, יו"ר ציבורי, מישהו שאינו שייך למערכת הממשלתית. אנחנו מדברים על שידור ציבורי ממלכתי, לא על שידור פרטי. התחנה היא לא של ליברמן וגם לא של איזנקוט, לצורך העניין. כל עוד זה היה בצה"ל, היה תמיד ברקע שר ביטחון. אני לא מכחיש שלפעמים היה יכול לבוא טלפון מלשכת השר המביע אי־נחת מתוכנית או אמירה. בסדר, שמענו ועברנו הלאה. צה"ל היה בעל הבית, אבל זה לא אומר שזה בעל בית במתכונת פרטית. הבעלים האמיתיים הם הציבור הרחב, וזה משהו דבר שלצערי הרב נשכח בהליך הזה".
"הייתי מפקד התחנה תחת שלושה שרי ביטחון ומעולם לא קיבלתי הנחיה כזאת או דומה לה באופן חד־משמעי", מספר אבי בניהו, שהיה מפקד גלי צה"ל בשנים 2001־2007. "כן, היו קולות מסביב. היו להם דעות ורצונות ומאוויים, אבל אני עשיתי כראות עיני".
"אני אעשה מה שאני חושב כעורך ראשי. כשאמרו לי שצריך להפסיק להשמיע את אביב גפן כי הוא משתמט ומגזים, אמרתי שאנחנו לא משטרה צבאית. באותו שבוע בדיוק הוא נבחר כזמר השנה בגלגלצ על ידי חיילי צה"ל. ניהלו איתי מלחמות: קצין חינוך ראשי אלעזר שטרן, שהוא חבר שלי, משפחות שכולות ופוליטיקאים טענו שאני לא יכול לשדר מי שלא שירת בצבא. בתגובה שלחתי אליהם רשימה של כל חברי הכנסת שלא שירתו בצבא כדי לבקש אישור לראיינם. לא חזרו אליי עד היום. את הסיפור עם עמית סגל פרסמתי רק כשמלאו עשר שנים להתנתקות. בהתנתקות קיבלתי פקודה מהרמטכ"ל להדיח עד הערב שדר שכינה את ההתנתקות 'גירוש' (הוא כבר לא היה חייל), וכמובן שסירבתי. אמרתי לרמטכ"ל בשקט: 'הפקודה שלך לא חוקית ואין לי כל כוונה ליישם אותה'".
התרעות פיקוד העורף