תעשיית המוזיקה מעולם לא נחשבה למקום נוח ומחבק. מוזיקאים ויוצרים נדרשו מאז ומתמיד לאחוז במרפקים מחודדים ולהילחם בחירוק שיניים על זכויותיהם מול חברות התקליטים השונות. נושא היחסים המורכבים בין חברות תקליטים לאמנים שהן מייצגות הגיע לנקודת רתיחה ב־13 בפברואר 2017, עם אישורו בכנסת - לאחר תהליך מפרך ומתוקשר בן שלוש שנים - של חוק היסטורי להגנת זכויות האמנים מול חברות התקליטים שזכה לכינוי "חוק איה כורם", על שם המוזיקאית והזמרת יוזמת החוק.

ה"רומן" של כורם עם חברות התקליטים החל בשנת 2005, כשהיא, אז זמרת צעירה ובוגרת בית הספר רימון, חתמה על חוזה עם חברת התקליטים "עננה". במסגרת החוזה נקבע כי החברה תהיה המנהלת האמנותית והעסקית הבלעדית של כורם, כלומר היא תהיה המוציאה לאור של יצירותיה, מפיקת הקלטותיה, בעלת זכויות היוצרים וזכויות ההפצה ומסדירת התמלוגים. וכל זה למשך 18 שנה, ובתמורה ל־50% מהתמלוגים.
 

בשנת 2006 יצא אלבום הבכורה של כורם שכלל להיטי ענק כ"קיץ", "שיר אהבה פשוט", "יונתן שפירא" ועוד, זיכה אותה בתואר זמרת השנה והכניס לחברת התקליטים הון תועפות. 


 



בשנת 2010 החליטה כורם לבטל את החוזה עם "עננה" בתואנה שהחוזה שעליו הוחתמה נוגד את תקנת הציבור בהיותו בלעדי וכובל אותה לחברת התקליטים ל־18 שנה לפחות, שבמהלכן היא מחויבת להעביר לחברה מחצית מהכנסותיה מבלי שהחברה התחייבה לפעול לקידום הקריירה המוזיקלית שלה. הצדדים הגיעו לבית המשפט המחוזי בשנת 2013, והוא דחה את תביעת כורם. בדיון הערעור שהתקיים בשנת 2014 הגיעו הצדדים לדיון גישור, ובינואר 2015 כורם שוחררה ממחויבותה לחוזה. 
 

בעקבות החוויה שעברה החליטה כורם לפעול למען הקולגות שלה, ויחד עם חברי הכנסת דב חנין ועמרם מצנע יזמה הצעת חוק שתגביל חוזים בתעשיית המוזיקה לפרק זמן של שבע שנים. ההצעה עברה בקריאה ראשונה בכנסת בדצמבר 2014, אך עם חילופי הכנסת התעכבו שתי הקריאות הנוספות עד שבפברואר 2017, בדיוק לפני שנה, עבר החוק בקריאה שנייה ושלישית בתמיכתם של 47 חברי כנסת וללא מתנגדים.
 

בדיון המכריע השתתפו בוועידה, מלבד כורם, גם ירדנה ארזי, מירי מסיקה והזמר נצ'י נצ', שתמכו בו בלב מלא. "כל יוזמת חקיקה שמגנה על זכויות האמנים מבורכת בעיני, וחוק איה כורם הוא השראה לכל מי שמאמין שאפשר וצריך להוביל שינוי", אומרת ארזי. "אני מקווה שעבור אמנים בתחילת דרכם החוק מצליח לייצר שינוי וביטחון. הלב שלי יוצא אליהם".

ירדנה ארזי. עידו לביא  

"הבעיה שלי אף פעם לא הייתה אורך החוזה", סיפרה כורם לגבי גזית ולי בתוכניתנו ברדיו 103FM ביוני 2016. "הבעיה שלי הייתה עם האנשים שאיתם לא הסתדרתי ורציתי דרך יציאה, אך לא הייתה לי. בעניין הפרטי שלי השתחררתי מהחוזה, אבל היה חשוב לי לדאוג שמקרה כמו שלי לא יקרה שוב כי החופש לאמנים הוא הדבר החשוב ביותר והכל כך מובן מאליו".
 

לפי החוק החדש, חוזה של כל אמן עם חברת תקליטים יארך שבע שנים לחוזה רגיל וחמש שנים לחוזה 360 (חוזה היקף שחל על כל פעילויות האמן ולא רק על הפקת האלבום). 
 

"הרבה יוצרים ישראלים נתקעו מול חוזים דרקוניים ובירוקרטיה דורסנית, כפי שקרה לאיה כורם מול חברת התקליטים", אומר יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל, מי שהיה ממלווי החוק והחתומים עליו. "החוק הזה הוא סמל למאבק חברתי למופת, שהתחיל ממחאה צודקת והגיע עד אלינו – לכנסת. בדיוק כך משנים מציאות ומתקנים עוולות".
 

"עיקר ההשפעה של החוק היא עלינו, היוצרים, יותר מאשר החברות, אך גם נמאס לנו להתחנן לחברות התקליטים ואחרי כל זה להיות גם כבולים אליהן", מחדדת הזמרת עדי ארד, שהוציאה השנה אלבום בכורה. "מעבר להפצה, אין ערך היום כל כך לחברות התקליטים. פחות צריך את החותמת שלהן. עידן היוטיוב והרשתות החברתיות הם שעשו את השינוי המרכזי וגרמו לכך שיותר אמנים יוציאו החוצה את המוזיקה שלהם. אין היום כל כך הצדקה לשתלטנות חברות התקליטים כי הן מאבדות כוח. מצד אחד, קל לאמן שחברה לוקחת אותו תחת חסותה, אבל אם היא לא שמה עליו את כל הקלפים, והוא 'ילד מאומץ', החברה תזניח את האמן, וזה זמן מבוזבז מבחינתו. היום אפשר לגייס מימון המונים, ואם יש לך כישרון וסיפור מעניין, אתה בכלל לא זקוק לחברת תקליטים כדי לפרוץ ולהצליח".




 


לא חם מספיק 



בכל שנה יוצאים יותר ממאה אלבומי בכורה של אמנים בראשית דרכם, ובעידן היוטיוב והרשתות החברתיות עולה התהייה: עד כמה אמן צעיר באמת זקוק לחברת תקליטים כיום?


"אין ספק שיותר ויותר מוזיקאים יוצאים היום בדרך עצמאית לחלוטין", מסבירה אשת התקשורת והמאמנת האישית שירי רווה, שליוותה בין השאר את הזמר רותם כהן בעת פריצתו הגדולה. "לא רק שהם לא מלווים בחברות תקליטים, הם גם משחררים את עצמם מליווי מקצועי כמו מנהלי יחסי ציבור ועושים את הכל לבד. זו תופעה שצברה תאוצה גדולה בזמן האחרון, והיא מלווה בקבוצות שונות שיש בהן המון פרגון, תמיכה והעברת מידע ברשתות החברתיות".
 

"כמי שכותב את המוזיקה שלי בעצמי, אני רוצה שזה יהיה בתנאים ובדרך שלי", אומר היוצר והזמר אחי נתן (שזכה לחשיפה ציבורית כשהשתתף בתוכנית "האח הגדול 6"), שהוציא אשתקד אלבום בכורה. "בפן האישי, גייסתי דרך הדסטארט 60 אלף שקל למימון האלבום שלי, ולכן היה לי קצת חופש בחירה, אבל אני זוכר שלמרות כל זה, התעניינתי ב'ארומה מיוזיק' (לייבל המוזיקה של רשת ארומה – ד"פ) בגלל העובדה שהמיוצגים שלה זוכים לקידום משמעותי וסלילת דרך טובה. ניסיתי ליצור עמם קשר כשהאלבום כבר היה מוכן, החברה התרשמה מהחומרים, אך לבסוף נאמר לי שזה לא מספיק. אני חושב שהחברות האלה רוצות אותך רק כשאתה חם מספיק".
 

"חברות תקליטים פחות עוזרות לאמנים בתחילת דרכם", מחזקת היוצרת הצעירה מיכל נאמן את דבריו של נתן. "הן מעולות למוזיקאים שכבר משופשפים בתחום. בתור אמן צעיר, ללכת לחברת תקליטים זה כמעט שווה ערך ללקדם את עצמך באינטרנט".


אחי נתן. אינסטגרם
 

נתוני פתיחה מרשימים 

ומה יש לחברות התקליטים להגיד על נחיצותן כיום? לטענת אורן בר־אל מ"הליקון", אמנים עדיין זקוקים לחברת התקליטים כמקור כוח והשפעה בישראל של 2018. "היום ולפני החוק של איה, אמנים יכלו להיות הבעלים של החומרים בעצמם ולהתקשר לחברת מוזיקה שתקים את מערך השיווק של ההקלטות", אומר בר־אל. "היום כל אחד יכול להוציא שיר ליוטיוב, אבל בין יציאת שיר ליוטיוב להפיכת שיר ללהיט, נדרש גוף שידע לנהל את התהליך הזה בצורה מהימנה, נכונה ומיטבית עבור אותו אמן. חברת תקליטים היום לא מהמרת על כל אמן. אם בעבר יכולת להמר על אמן והיו לך הרבה שנים לדאוג שההשקעה תחזור, היום החברה חושבת פעמיים אם להשקיע או לא להשקיע באמן, ומשקיעה רק באמן חדש שהיא מרגישה שהוא עילוי ויצליח להחזיר את ההשקעה בתוך שבע שנים, אחרת אין טעם. חברת מוזיקה היא חברה כלכלית וצריכה להיות בטוחה שההשקעה תחזור".
 

"בחברת תקליטים יש מערך משומן של אנשי מקצוע שעוטפים את המוזיקאי ומאפשרים לו להתרכז בעיקר ביצירה עצמה", מוסיפה רווה. "ההשפעה הישירה של זה היא תחושת ביטחון גדולה, ההרגשה שיש לך גב, משענת, הנעה, ואת כל זה קשה להשיג לבד. מוזיקאים עצמאיים צריכים היום להיות גם מנהלים, להתעסק באדמיניסטרציה, בכספים ובהמון דברים שמנטרלים אותם מהחלום הרומנטי על האמנות לבדה. כל אמן, לא משנה היכן הוא מיוצג וכמה הוא מוכר, אינו מוגן ואינו חסין מהעבודה הקשה והאינטנסיבית המחייבת התמדה בשמירה על פופולריות שמכתיב הקהל ואיתו התקשורת. כך שלהיות חתום בחברת תקליטים מאפשר נתוני פתיחה ואמצעים שללא ספק מקלים על הדרך של המוזיקאי, אך ממש לא בהכרח מביאים חותמת של הצלחה".