"אני חי בשביל לכתוב וכותב בשביל לחיות", מצהיר הפזמונאי דוד חלפון, מי שיצר בשנות ה־70 עם נסים סרוסי את “אשליות", מהלהיטים הגדולים בתולדות המדינה, ועם איתן מסורי את “אלוהים נתן לך במתנה", להיט לא פחות מצליח באותן שנים. שלא כגיבור “אשליות", בגיל 67 חלפון איננו מתגורר בדירת פאר, אין לו מכונית בצבע אדום והוא איננו משחק אותה קזנובה. אני פוגש אותו בביתו הצנוע משכבר הימים באור יהודה, ובין גרוטאותיו חיים עמו, הרווק המושבע, הכלב יויו ש"נותן לי טעם לחיים", תרנגולים גאוותניים, תרנגולות מקרקרות, תוכים וציפורי פינקים. “בשבילי זה מרגוע לנפש להיות איתם ולטייל עם יויו בשדות אל מול השקיעה", הוא מספר.
 

יויו נותן לך השראה לשירים?
“אצלי השירים באים מעצמם. עכשיו היו לי כמה ימים קשים, אז כדי להתעודד כתבתי שיר תקווה לעצמי".

דוד חלפון, צילום מירי צחי



מי ילחין וישיר אותו?
“שאלה מצוינת. אתה רואה את שני הקרטונים האלה? הם מלאים ב־400 שירים שמחכים לגואל. אולי 12 שנה לא הקליטו שום שיר שלי. וכשאני עובר בחוצות אור יהודה, שואלים אותי האנשים למה לא שומעים ברדיו שירים חדשים שלי. אלה אנשים שב־40 השנים האחרונות ערכו חתונות, טקסי בר מצווה ובריתות לצלילי ‘אלוהים נתן לך במתנה’, השיר של חיי".

ו"אשליות" במקום השני אצלך?
“מבחינתי, קודם לו ‘עיניך מספרות’, שיר שכתבתי עם אביחי מליחי לאלבום שאייל גולן הוציא בזמנו עם אתניקס ונמכר במאות אלפי עותקים. תפסתי את אייל כשהיה עדיין זמר לא מוכר".



מאז היכן אייל גולן בסיפור שלך?
“אני לא מצליח להגיע אליו, וגם אם במשאל לעיתון, לקראת חגיגות היובל של ישראל, הוא הצביע על ‘אלוהים נתן לך במתנה’ כשיר הכי אופטימי בתולדות המדינה, מה שלא עוזר לי עכשיו. אבל אני לא מוותר. שום דבר לא יעצור אותי מלכתוב, אם בבית, אם בפארק קנדה ליד אור יהודה, שם אני מתיישב על סלע וכותב. כן, בכתב יד. אין אצלי מחשב, גם לא טלפון נייד. אפילו טלפון אלחוטי לא תמצא אצלי".

ואם היה לו טלפון כזה, ספק אם היה מסייע לחלפון על רקע הניכור מסביב. “אחיין שלי הלך למועדון קריוקי", הוא מעיד, “כשניגנו שם את ‘אשליות’, הוא אמר לחבר’ה: ‘זה שיר שהדוד שלי כתב’. ‘היית רוצה!’, זאת הייתה התגובה שקיבל. הבנת? כבר לא מאמינים שאני הוא המחבר של שירים שכתבתי. למרות הכל, אני לא מתייאש ושואב עידוד מכך שפה, באור יהודה, נותנים לי כבוד בתור המשורר של העיר".

ממה אתה חי?
“אני חי מקצבה קטנה ומקצת התמלוגים מהשירים הישנים, לא אגיד כמה כדי לא לצאת בכיין, אבל אני לא רוצה כסף. רוצה שהשירים יצאו לאור".

ומה עם פחי הצבע שמתגלגלים אצלך בגינה?
“שנים עבדתי כצבע עד שהפסקתי, לפני עשר שנים. מאז כל כולי, שבעה ימים בשבוע - ושלא יכעסו עלי הדתיים - אני בשירים".

אייל גולן. צלם : אלירן אביטל

חלפון הוא בנו של בעל מכולת, עולה מלוב. “כל חיי עוברים עלי באור יהודה, שבה גדלנו חמישה ילדים בצריף", הוא מספר. “אפילו תמורת וילה בסביון עם בריכת שחייה צמודה ושלוש מכוניות בחניה - לא אחליף את ה’זולה’ שלי כאן. המשפחה של אבא שלי הייתה מעשירי בנגזי שבלוב, ומזה לא נשאר כלום. הוריי עלו ארצה תחילה לאוהל במעברה. כלומר, הם נפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

המצב לא היה משהו, וממנו הגעתי לכתיבת שירים, שבהתחלה התפרסמו בעלון של מועדון הנוער אצלנו. עד היום אני זוכר את השיר הראשון שכתבתי בגיל 14. ‘יום נאה בזיו מלא’, קראתי לו".

כנער יצא אל החיים עם סיום לימודיו ביסודי, כשהחל לעבוד כפחח רכב ובהמשך גם בליטוש יהלומים. בשירותו הצבאי שירת בימי מלחמת ההתשה כנהג בסיני. “הייתי נוסע בין המוצבים על שפת התעלה, תוך התחמקות מהפגזות המצרים", הוא מספר.

בהמשך לכך חווה את מה שהוא מכנה כ"שנתיים הכי נפלאות ומאושרות בחיי", כאשר עבד בביטחון בסניף רומא של אל על. “בתקופה הקצרה שלי באיטליה היו לי יותר חברים מאשר בכל חיי בישראל", הוא מציין.

החברים מרומא
לדבריו של חלפון, “אשליות" היה השיר הראשון שלו שפרש כנפיים. “את השיר כתבתי בתמימות של נער בן 16 ועם תחושה שפעם יצא ממנו להיט גדול", הוא משחזר. “כעבור כמה שנים, לאחר מלחמת יום הכיפורים, כשהלכתי לרקוד במועדון ‘קליפסו’ ברמלה, הופיע שם נסים סרוסי. ‘אשליות’ היה בין השירים שהבאתי לו שם. אחרי כמה זמן אמרו לי ששמעו את השם דוד חלפון ברדיו ושאלו אם זה אני. זה לאחר שהשיר הוחרם בהתחלה ברדיו, עד שמושיק טימור התחיל לשדר אותו בתוכנית ‘במקצב יוצר’".

בשיחת טלפון לטימור מאשר השדר האהוב את הדברים. “אנחנו די שכנים", הוא מספר. “יום אחד חצה חלפון את הכביש מאור יהודה והתייצב אצלי, בנווה מונוסון, עם הקלטה של ‘אשליות’. השיר מצא חן בעיניי, והתחלתי מיד לשדר אותו בלי להתחשב במה שקרה איתו בתוכניות אחרות. זה לא היה השיר היחיד שהתחיל את דרכו אצלי. כך, למשל, היה עם ‘אני חוזר הביתה’ של דורון מזר".

“כשחלפון הביא לי את השיר, הוא סיפר שכבר עבר אצל זמרים אחרים, ובהם גבי שושן, שלא עשו איתו כלום", מעיד סרוסי. “הטקסט שלו ביטא את החלום של צעירים רבים, לגור בדירת פאר או להיות בפריז וברומא. את הרוקנרול בשיר הבאתי מ'סאטיספקשן', שיר של הרולינג סטונס שביצעתי באותה תקופה".
חלפון מוסיף פרט: “יום אחד שמעתי במועדון זמר אלמוני, שמשון טווילי שמו, נותן ביצוע לא נורמלי, לא פחות טוב משל סרוסי, ל’אשליות'. כשפגשתי את עוזי חיטמן ואמרתי לו שאני שולח אליו בחור אלמוני עם קול מדהים, הוא רצה מיד לפגוש אותו. לזכותו של שימי תבורי, טווילי לשעבר, ייאמר שעד היום הוא מודה לי על הקשר המופלא שהיה לו עם עוזי. בניגוד לו, אצל לא מעט זמרים אחרים המילה ‘לפרגן’ לא קיימת".

עוזי חיטמן. דן לב

כשחלפון נשאל לגבי ניסיונות לביצועים חדשים של “אשליות", הוא משיב שהביצוע לשיר ב"כוכב נולד" בניצנים ריגש אותו, בעוד שהביצוע בסדרה “צימרים" עורר אצלו רגשות מעורבים.

“אני ממשיך לאהוב את הגרסה המקורית, אם כי נסים סרוסי לא יודע לפרגן ולומר מילה טובה", הוא אומר. “המזל שלו היה שהלחן שלו ל’אשליות’ הגיע לידיים של המעבד ירון גרשובסקי הגדול, שנהיה המנהל המוזיקלי של להקת ‘מנהטן טרנספר’. הוא הכין לשיר עיבוד מטריף עם צלילי מוג במקום סינתיסייזר, משהו שהקדים את זמנו".

עייף מהחיים
במהלך הדברים עם חלפון לא מרפה ממני השיר שלו, שזכה לשם מעורר התמיהה “עייף מהחיים". כך כתב בבית הפותח: “עייף מאנשים שהם ללא מוסר/ שכסף עבורם הוא כל דבר/ לבי הקטן כואב ונשבר/ על עולם מוזר שחי ללא מחר". בבית המסיים המשיך לזעוק. כך כתב בו: “עייף מצביעות, גם משקרים/ איך בני אדם נפגעים ונשברים/ וכמו מגדל קלפים הם נופלים/ ואני זועק ואין מקשיבים".

“זה שיר לא מעכשיו", מבהיר חלפון כעת. “כתבתי אותו לפני 30 שנה והלחין אותו יורם חיימוב. כמעט שכחתי שאני הכותב של השיר הזה, שמה שכתוב בו תקף גם להיום, והוא מבטא אדם רגיש ופגיע, שלא תמיד יודע להילחם על הזכויות שלו".

שימי תבור. אריאל בשור

כלומר?
“אתן לך דוגמה. פעם זוהר ארגוב ביקש ממני מילים ללחן שהיה לו, לאחר שלא היה מרוצה מהמילים שכתבה לו איזו נערה. הייתי איתו בהקלטה של השיר באולפן מחמש אחר הצהריים ועד שתיים בלילה. כעבור זמן ראיתי בחנות קלטת עם השיר, והשם שלי איננו. כששאלתי את מפיק הקלטת, מאיר ראובני, מה זה, הוא אמר: ‘וואלה, שכחתי!’. מישהו אחר אולי היה עושה על זה בלגן, לא אני".

פגשת את אותה נערה?
“לא תאמין מה סידר הגורל. כשהגעתי לעבודת צבע באיזו דירה ויצא לי להחליף מילים עם בעלת הבית, התברר לי שהיא הייתה האמא של אותה נערה והתעקשה שהשיר כולו של בתה. הבנת? גם לא שילמו לי, גם לא כתבו את שמי על התקליט, ועוד אמא שלה ניסתה לנשל אותי מכל קשר לשיר".

זוהר ארגוב. נתי הרניק, לע"מ

איזו סיבה הייתה לך בגילך הצעיר, לפני 30 שנה, להיות עייף מהחיים?
“גם היום, 30 שנה אחרי כתיבת השיר, אני עייף מהחיים כשאני רואה איזו רשעות יש לאנשים. מה לעשות, אין לי כוח להיאבק מול תופעות כאלה. כשמציעים לי להיות פחות רגיש, אני משיב שכאשר אני לא רגיש, אני לא יכול לכתוב".

ואם הזכרת את זוהר ארגוב, לא יצא לך לכתוב לו שיר שלם?
“לא. פעם זוהר נתן לי קלטת עם לחן זר. הלחן היה נהדר, אבל אף פעם לא כתבתי שירים למנגינות. יותר מאוחר, כשזהר שר את ‘מרלן’ עם מילים של עוזי חיטמן לשיר של אנריקו מסיאס, הרגשתי פספוס. עם זאת, הייתי מאושר בשביל עוזי, האדם הכי נפלא שהכרתי. אגב, עד היום יש אצלי את הקלטת שזוהר נתן לי".

כשחלפון, הרווק כאמור, נשאל עם איזה משיריו הוא מזדהה, הוא מצביע דווקא על שיר שלא נהיה להיט. “אני הכי מזדהה עם ‘ציפור חופשייה’, שכתבתי עם שרית חדד והלחין ארנון אלמסי", הוא אומר. "כמי שהחופש יקר לי, השיר הזה הוא אני. הייתי ונשארתי ציפור דרור".