כשזוהר ארגוב ז"ל שר בשנת 1982 את "עוד דקה את נעלמת" שכתב והלחין רמי לב (שיר שכתב לב בנעוריו) מתוך אלבומו המצליח ביותר ("נכון להיום") הוא הפך אותו מיד עם צאתו לקלאסיקה, מה שאינו ברור מאליו בשיר מורכב ולא קל לביצוע. אך ארגוב הצליח לקחת שיר א-סימטרי, והפך אותו לתפור למנעדו העצום ככפפה ליד. חשוב גם לציין כי טכניקת ההקלטה בשנת 1982, טרום עידן המחשוב והטכנולוגיה, נשמעת בדיעבד די ענייה ופשוטה, אך לא גורעת ולו במקצת מאיכות השיר והביצוע.


מי שהוגדר בעיני רבים כ"יורשו" של ארגוב, אייל גולן, שחרר את השיר ב"דואט" עם ארגוב, כשהתוצאה כבר לפניכם. גולן נכנס לאולפן, הקליט בהפקה מוזיקלית עשירה, בומבסטית ובאמת יפהפייה ונוגעת של יעקב למאי את השיר, ובחציו של השיר הודבק גם קולו המקורי של ארגוב מאותה הקלטה של לפני 36 שנה. כחובב הן של גולן והן של ארגוב, יצא לי לאורך השנים להאזין לגרסאות השונות של שניהם לשירים. אין ספק שכל אחד מהם ניגש עם אינטרפרטציה שונה לחלוטין לבצע את השיר, עם המטען והאינדיבידואל הפרטי שלו וכל אחד נתן ביצוע מרגש בדרכו שלו.



למרות זאת, בביצוע הנוכחי, מצאתי חוסר שוויון וחוסר יחסי כוחות בין השניים: השיר נפתח בעוצמתיות מוזיקלית עם גולן, ששר בקולו המיוחד את חלקו הראשון של השיר ואז פתאום עובר לביצוע של ארגוב שהקליטו בעיבוד פשוט לפני 36 שנה ונשמע דל לעומת השידרוג הטכנולוגי שהביא עימו גולן, כך שביצועו של גולן נשמע יותר פומפוזי משל ארגוב ודי מותיר את "המלך" בצד, לטעמי, בחוסר הוגנות. תוסיפו לכך את העובדה שהדבקת קולו של מת לקולו של זמר חי נשמעת, לפחות בגרסה זו, טכנית מאד וחסרת רגש ונשמה, מה שיוצר שיר סתמי ונטול ערך היסטורי. פספוס.