שנות ה־90 בקע קולו העוצמתי והחד־פעמי מכל חלון בשכונת ילדותי, כשהוא שר את "יום הרווקים", או "לב של גבר", ונחשב לאחד הזמרים הגדולים של הז'אנר המזרחי בכל הזמנים. עכשיו עופר לוי (53), מתנער מהז'אנר שאיתו הוא מזוהה. "אני לא זמר מזרחי", הוא מצהיר. "אני גם לא זמר טורקי, ערבי או ישראלי. כשאתה אומר מוסיקה, אתה אומר עופר לוי. וכשאתה אומר עופר לוי, אתה אומר הכל. עופר לוי הוא המוסיקה בעולם. כל מה שהוא לא עופר לוי, או מנסה ליצור מוזיקה כמו עופר לוי, ורוצה לדגדג אותו, הוא קשקוש בלבוש. ושוב, אני מדגיש מוסיקה ולא מוזיקה, שכן הז' בא מלשון להזיק, ומוסיקה אינה מזיקה - היא מרפאת".
במשך השנים דבק בו הטייטל "זמר דיכאון", מה שהוא, לדבריו, אנטיתזה מוחלטת לאישיותו המוזיקלית. "נולדתי לשמח אנשים", הוא אומר. "אנשים באופן טבעי נמצאים בדיכאון, והשירים שלי בעצם מוציאים אותם מהדיכאון. טוב לאנשים לצאת מהדיכאון בזכות השירים שלי. קול - או שנולדים אתו והוא מתת האל, או שלא נולדים איתו בכלל. לכן כל העניין של פיתוח קול זה שטויות ולא יעיל. קול צריך לשפשף ולטפח. והקול שיוצא מתוכי הוא בכלל לא הקול שלי. הוא קול של אלוקים. הקדוש ברוך הוא משתמש בקול שיוצא מגופי כדי לגעת באנשים, בדיוק כמו שהוא משתמש בשמיים כדי להוריד גשם. כך הוא משתמש בקול שלי, כדי להוציא שירים לאוויר. כמו שהוא נתן לי את הקול, הוא גם יכול לקחת אותו בשנייה".
התרעות פיקוד העורף