הרבה קולות צחוק יהדהדו בפסטיבל הקומדיה וההומור הרביעי, על שם ספי ריבלין, שייפתח מחר בראשון לציון. מעניין יהיה לפגוש שם בין שלל המצחיקנים ואחיהם להצחקות את דוד קריבושי (קריבו), שייזכר תמיד כמלחין “אני חולם על נעמי", מההצלחות הגדולות ביותר של שיר ישראלי במישור הבינלאומי.
מה למוזיקאי רציני כמוך ולחבר’ה לצים בפסטיבל? אני שואל את קריבושי. “יש לי חוש הומור", הוא מעיד על עצמו, “לפעמים אני יכול להיות מאוד ציני עד כדי כך שאנשים נעלבים כשהם לא מבינים אותי. עדיף שיצחקו. צחוק טוב לבריאות, לא?"

בפסטיבל יופיע קריבושי עם עמיתיו להרכב “החברים של קריבו" - אורי בנאי, אילן לייבוביץ’ ואייל שלום - בשירי השלישיות הגדולות בזמר העברי. “זו נוסטלגיה במיטבה, והמעברים מתובלים בקטעי הומור", מבטיח קריבושי.



וספי ריבלין, שעל שמו הפסטיבל?
“ספי היה כישרון ענק ואיש מצחיק ברמות־על, שככל שעשה על הבמה כל מה שרצה, תמיד נתן לי להוביל אותו והיה רציני בעבודה. וכשהוא שר את ‘מיי וויי’, זה היה מאוד מרגש".


יש הומור במוזיקה?
“אפילו הרבה. יש כל מיני דרכים לכך. אפשר לשלב אפקטים מצחיקים, צפצופים ודיסוננסים חריפים, שמשקפים איזשהו מצב הומוריסטי על הבמה, שעוזר להעביר את הקומדיה מהבמה לקהל".

לפני הביטלס
“קריבו (73 וחצי), שזקנו הנצחי האפיר כליל, הוא יובל שנים מהדמויות המרכזיות בבידור הישראלי. על מידת המרכזיות שלו יעידו הכרזות מההופעות ומהקונצרטים בקריירה העשירה שלו, המכסות את קירות ביתו בצפון תל אביב, שבהחלט יכול להיחשב כ"היכל התהילה של קריבו".
“גם אם הייתי מכסה את התקרה בפוסטרים ובתמונות לא היה מקום להכל", הוא מעיר.

קריבושי ואחיו יוסי, בנים של קצב (“בתקופת הצנע עזרתי באטליז להדביק את התלושים"), גדלו בתל אביב בדירת שני חדרים צנועה ואפופה במוזיקה. “שמענו בבית המון חזנות לצד שירי סן רמו, שירים עבריים של אז ושירי פרנק סינטרה", מתרפק קריבושי על ימים רחוקים. “כילדון הייתי הולך עם ההורים לערבי הריקודים בקפה ‘גינתי ים’ בטיילת, שם הייתי נעמד ליד הנגנים וכאילו מנגן בכינור צעצוע מפלסטיק".
 

דויד קריבושי. צילום: אריאל בשור

אם ציפו שיצא ממנו עילוי קלאסי אה־לה־רובינשטיין, מי שהבריחה אותו אל המוזיקה הקלה הייתה המורה לפסנתר הייקית שלו, שנהגה להכות על אצבעותיו כל אימת שטעה, טראומה שאת המסקנות ממנה יישם כעבור שנים כשטיפח כישרונות צעירים. “קריבו" היה ילד ונער פלא, ששכניו היו מוחאים כפיים למשמע המוזיקה שבקעה מביתו הקט כשניגן עם חבריו. במסיבות הסלוניות בבתי חברים בעלי פסנתר הוא ניגן סלואים, הם רקדו ו"זה שיגע אותי שבגלל הפסנתר נמנע ממני לרקוד עם הבנות".

לאחר שניגן מוזיקה לריקודים בשירותו הצבאי בתזמורת חיל האוויר, גויס על ידי המפיק פשנל להרכב “אריק והאיינשטיינים", שליווה את אריק איינשטיין בהופעותיו. “סביב ההופעות שלנו היו תופעות הערצה לא נורמליות", הוא מעיד, “מעריצות היו צורחות את השם שלי או מטלפנות אלי הביתה באמצע הלילה. הרעש סביבנו היה כמו ההערצה לביטלס בחו"ל. זה לא התאים לאריק, שהיה טיפוס מאוד סגור ומאוד מופנם. כבר אז לא הוא ראה כלום והתנגד למשקפיים. כשהיה חושך על הבמה, הוא היה מגשש בידיים ומפיל את הקוליסות, מה שגרם לרעשים עזים".

כשהצטרף אליהם שייקה אופיר, נקרא המופע המשותף “ערב של שושנים" כשם השיר שקריבו עיבד. “העיבוד הזה, שבו שיניתי את השיר מן הקצה אל הקצה, הכעיס את המלחין שלו, יוסף הדר, אבל נראה לי שעם התמלוגים שקיבל כבר לא היה לו מה לכעוס", הוא מעיר.

פוסטר המופע. צילום: אריאל בשור

היו אלה ימים אחרים. “יצאתי עם הגשש החיוור להופעות בחו"ל", הוא מספר, “כדי להוזיל את ההוצאות, פשנל העלה אותנו על אוניית משא טורקית, שלקחה אותנו לנאפולי תמורת הופעה לצוות, שכמובן לא הבין מילה בעברית. חודש הופענו בלונדון, משם המשכנו לדרום אמריקה, למקסיקו ולארצות הברית. בהופעות לקהילות היהודיות הגישו חברי הגשש החיוור את המערכון ‘המכונית המגויסת’ בתרגום ליידיש של פשנל, ואני בעודי מלווה אותם, התפקעתי מצחוק".

איך הקרבה שלך לגשש החיוור במשך זמן מה לא הניבה להיטים איתם?
“הלחנתי להם כמה שירים, כמו ‘איפה כל החבר’ה?’, למילים של עמוס קינן, אבל בדרך כלל הלחנתי כשפנו אלי. המוח שלי לא חשב מסחרית. משך אותי יותר לעבד שירים של אחרים, כשראיתי בעיבודים יצירה לכל דבר, ובכל מה שהוספתי לשירים השתדלתי להיות נאמן למקור. זה בניגוד למעבדים שמרוב רצון להראות מה שהם יודעים, השיר שניתן להם לעיבוד הולך לאיבוד".

בין השירים שהלחין קריבושי לאורך השנים היו “בתי את בוכה או צוחקת", שכתב עם יובב כץ ושרו דבורה דותן ועליזה רוזן בתוכנית הרדיו “חוחים וחיוכים"; “חמוץ חמוץ", ששרה תיקי דיין בחבורת “לול", ש"בה הייתי לגמרי אאוטסיידר ולא התערבבתי"; “לא יודעים", ששר אושיק לוי במילותיו של אסי דיין; ו"כל החלומות", ששר אריק לביא, זמר שהיה כיף להופיע איתו במילותיו.

הגשש בהופעה. צילום: אריאל בשור

גדול להיטיו, “אני חולם על נעמי", נולד במקרה ב־70’. “הלחן של השיר צמח מאחת הפרסומות הרבות שאז הלחנתי לרדיו, וחדוה ודוד (הצמד חדוה עמרני ודוד טל – יב"א) ביקשו שאלחין להם משהו דומה", משחזר קריבושי. “כך עשיתי, ותרצה אתר כתבה את המילים. כמנהג הימים ההם, לקחתי מהאולפן על וספה את סליל ההקלטה להשמעה ברדיו. בדרך עצר אותי אמרגן אחד, ואמר שלמחרת זה היום האחרון לשליחת שיר לפסטיבל טוקיו - ואין לו שיר. שלפתי את הסליל ואמרתי לו - קח!’. כל השאר היסטוריה. הזוי מה שהלך בטוקיו. אני, אז עוד לא בן 26, שקשקתי, כשמצאתי את עצמי מול תזמורת של 80 נגנים. אחרי החזרה הראשונה ירד עלי האמרגן שהביא אותי לשם ואמר - ‘איזה זבל של עיבוד עשית!’ באותו רגע התחלתי לבכות, מה שלא הפריע לשיר לזכות במקום הראשון מבין עשרות שירים מכל העולם. התקליט עם השיר בביצוע חדוה ודוד מכר ביפן שלושה מיליון עותקים, והקדים במצעדים אפילו את אחד השירים האחרונים של הביטלס".

ולאחר מעשה?
“אם היה לי ראש כלכלי, הייתי צריך לחזור לטוקיו ולרכוב על גלי ההצלחה, אבל הראש שלי היה בקריירה בארץ".

הצלחת הענק לא חזרה כעבור שנה כשיצא לטוקיו עם גלי עטרי, ששרה שם את “אם יש לך שמש", למילים של שמרית אור שהלחין עם מוטי המר. “הפעם השמש לא האירה בכיוון שלנו", הוא מעיר בחיוך.

ההצלחה בשנים ההן גבתה מחיר מקריבו. “שנים הייתי פעיל מסביב לשעון, עם הופעות בכל ערב וכמעט לא ישנתי, כשהייתי חוזר בלילה מהופעה ומתיישב לכתוב עיבודים לקראת ההקלטות בבוקר", הוא טוען. “לא תאמין, אבל קרה לא פעם שבגלל אילוצים, נגנים מהפילהרמונית היו מחכים לי להקלטות כבר בשש בבוקר. בסך הכל לא הייתי משנה שום דבר בדרך החיים שלי. זה היה הכיף הכי גדול שיכול להיות. מה יכול להיות יותר טוב מלהתפרנס ממה שאתה אוהב?"

האמנים בצעירותם. צילום: אריאל בשור

אמריקה.
“מהופעות פה ושם עם להקת כרמון, הפכתי ב־71’ למנהל המוזיקלי של המחזמר ‘לחיות עוד קיץ, לעבור עוד חורף’, מאת חיים חפר ודובי זלצר, שיונתן כרמון ביים והעלה בארצות הברית עם אמנים מהארץ, שאותם בחרתי כאן, ונסענו להופעות במשך חצי שנה בברודוויי. בין כוכבי המחזמר היו אריק לביא, רבקה רז, אילי גורליצקי, יונה עטרי ואחותה גלי. מהקטע ההוא אני זוכר את יונתן כפרפקציוניסט וגם כקריזיונר במובן החיובי של המילה. גלי עטרי הייתה תגלית שלי. 'אתה חייב לשמוע את אחותי’, אמרה לי יונה כשנפגשנו יום אחד בדיזנגוף. כששמעתי אותה שרה, אמרתי - ‘יש פה זמיר!’ לקחתי אותה תחת חסותי במשרד להפקת פרסומות שהיה לי עם יורם ארבל. משם הגענו ל’אם יש לך שמש’ שהיא שרה בטוקיו, כשלקחנו פסק זמן מהמחזמר בברודוויי".

קריבושי היה זמן מה בן זוגה של גלי עטרי. לאחר שחזרה ארצה וקריבושי המשיך בפרק האמריקאי בקריירה שלו, הקשר שלו עם רותי נבון, שהגיעה לארצות הברית על כנפי פסטיבל הזמר החסידי, התמסד בנישואים אזרחיים. כשהיא חזרה בתשובה (כידוע, לא לתמיד), לא נסחף אחריה. “לפחות נתתי לזה יד", הוא אומר, “הבאתי אלינו חב"דניקים שהכשירו את המטבח אצלנו. מעבר לזה, לא התחברתי לקטע".

אחרי הפרדת הכוחות עם נבון ושובו ארצה, היה קריבו נשוי במשך שנה, ומה שנשאר מנישואים אלה זו טל (33), בתו הבכורה, מעצבת אופנה בעיסוקה. אחותה מזוגיות שהייתה לקריבושי בהמשך היא דניאל (16.5), תלמידת תיכון וחברה בלהקת צופי תל אביב. “כישרון אדיר", אומר אביה.

המציא את מריומה
לדבריו, גילה כישרונות לא פחותים ממנה בתחרויות כישרונות צעירים בשם “כוכב נולד" (“לא הוצאנו פטנט על השם") - שהיו מיזם משותף בפריפריה של משרד התרבות ושל “מעריב לנוער", לאחר שבעצמו זכה כנער עם להקה בתחרות כזו שארגן העיתון בשיתוף ויצו. “התחלקנו בפרס עם אילנית, שחזרה באותה השנה עם הוריה מברזיל", קריבושי מעלה באוב פרט לא ידוע.

בין תגליותיו מונה קריבושי את הזמר המפייט ליאור אלמליח, שכילדון בן 8 הימם את הקהל בשירתו את “הפרח בגני". את נינט טייב גילה לפני כולם כשהייתה בת 15, וגם מאיה בוסקילה ולירון לב (שאיתו, עם אילן לייבוביץ’ ועדי כהן מריץ קריבו ערב משירי בילי ג’ואל ואלטון ג’ון) היו מהזוכים במקום הראשון בתחרויות אלה. מי שלא זכה שם במקום הזה היה עברי לידר, ש"צד את האוזניים שלי כקלידן של להקה משגעת, שהרשים בנגינה שלו ובכלל לא שר".

שנים ליווה את יוסי בנאי במופעיו. “אין מילים, הוא היה ענק", משוכנע קריבושי. “אני זוכר אותו כאיש אשכולות פורה, שהייתי שותה בצמא כל מה שאמר ושר".
יחד עם יוסי בנאי. צילום: אריאל בשור

אם יתבקש לדרג את האמנים שאותם ליווה בהופעות רבות במרוצת השנים, קרוב לוודאי שיהורם גאון ידורג אצלו במקום מאוד גבוה, אם לא הראשון. “ההופעות עם יורם היו עונג צרוף", הוא מסכם תקופה במשפט קצר.

וכמעט נשמט לנו “מריומה", שקריבו, מנסיכי תוכניות הבידור של הערוץ הראשון בשנות ה־80, כתב עם אלון אבידר לחנה לסלאו. “חנה היא 100% צחוק, פצצת אנרגיה בלי רגע שקט סביבה", הוא אומר, “אליה צירפנו את ג’קי מקייטן, שלו קראתי 'סטיבי וונדר של התימנים'. כמו שאתה רואה אותי, עבדתי לא מעט עם הזמר המזרחי, כולל סיבוב הופעות עם עופר לוי כשהיה בשיא ההצלחה שלו".

ב־2006 זכה קריבושי בפרס התיאטרון כמלחין השנה, בזכות עבודתו בהצגה“החזן מווילנה", בתיאטרון יידישפיל (שם גם ניצח על הצגת הלהיט “קרליבך חי"). “נהניתי שם משיתוף פעולה אדיר עם הבמאי יואל זילברג, שהיה בבסיסו מוזיקאי", הוא מספר. “בהצגה, שהחזירה אותי אל פרקי החזנות ששמעתי בילדותי בבית, היה לנו חזן מפתיע. כשיואל הציע את ששי קשת, שאלתי אם השתגע. הרי ששי הוא זמר ולא חזן. ‘תנסה’, הציע יואל. ניסיתי, וזה היה בינגו".