כמה כיף ומשכר חושים להאזין לצלילי הגיטרה החשמלית המסולסלת ולעיבוד המעולה של אלי אורלו ששמר על האותנטיות של שיר מזרחי בניחוח הניינטיז (ימי הזוהר של הז'אנר המרקיד הזה). ארגוב אינו הזמר הכי גדול בעולם (ולא נראה לי שהוא מתיימר להיות כזה), אבל הוא שר מהלב והנשמה וזה בולט בשיר.
הדבר היחיד שקצת גורע מהשיר הוא הלחן שאמנם עומד בסטנדרטים של מוזיקה ים תיכונית בעלת הפזמון עם המוטיב החוזר, אך נשמע פחות מקורי ודומה מדי לשירים אחרים מהסטייל הזה, מה שיקשה על השיר לבלוט או לעבור את המסננת הפלייליסטית.
למרות זאת, עצם הכוונה לשמור על הרוח המסלסלת האמיתית – ראויה לשבח!
התרעות פיקוד העורף