אלחיאני (43) נולדה בפריז לאב יליד מצרים ולאם לא יהודייה, ילידת צרפת, במאית במקצועה. אביה, שגדל בקהיר בשכנות לפריד אל־אטרש ולאחותו אסמהאן, היגר לפריז, שם פתח במונפרנאס מועדון שבו הופיעו זמרי התקופה (ובהן הזמרת היהודייה סאפו), שהיה מראשוני המועדונים של מוזיקת עולם בעיר האורות, שם שרה בילדותה במקהלת ילדים של "רדיו פראנס".
כשגדלה, כמי שהאהבה הראשונה שלה באמנות היו ציור ופיסול, אלחיאני למדה אמנות פלסטית בבית הספר לאמנות "בוזאר". עם מלגה שקיבלה, הגיעה לפני 20 שנה ארצה כדי להמשיך ב"בצלאל". כשפרצה שם שביתה והלימודים עברו לבית הספר למוזיקה במוסררה, החלה ללמוד במקביל נגינה ומוזיקה ערבית. כדי להפגין הזדהות עם הציונות, הלכה לקטוף תפוזים בפרדס ו"אפילו התנדבתי לעזרה במחנות צה"ל במסגרת התוכנית 'שר־אל'".
שלא כאמה, אלחיאני התגיירה, ועם השנים העמיקה ביהדות עד כדי חזרה שלמה בתשובה. את בעלה, גבריאל אלחיאני, בעבר איש הפקה ועוזר במאי בקולנוע, שגם חזר בתשובה, פגשה בפעילותם בארגון "ראש יהודי".
כפי שתוכלו לראות ביוטיוב ("כאן גם גברים יכולים לשמוע אותי"), אלחיאני עטופה בהופעותיה בשש נגניות מהתזמורת האנדלוסית, שמלוות אותה. "זה מפמיניזם, אם כי אני לא פמיניסטית הארדקור", היא מסבירה. "באולפן אין לי בעיה לעבוד עם נגנים".
מפיק האלבום של לחיאני הוא יאיר דלאל, רב־אמן במוזיקת עולם. "הקשר בינינו התחיל לפני שנים, כשהייתי בהופעה שלו", היא מספרת. "בתחילה השתתפתי בקבוצת תלמידים שהדריך וזאת הייתה חוויה. הוא לא הסתפק בשיעורים הרגילים וגם נסע איתנו למדבר, כדי שניכנס לאווירה. אפשר להגיד שיאיר פתח בפניי עולם מוזיקלי שלם".
"שרה היא זמרת צנועה, ואין הרבה כאלה, וגם מאוד נחושה", מחווה דלאל את דעתו. "היא לא הזמרת עם הקול הגדול שתשיר כדי לעשות רושם, אבל לעומת זאת מאוד נעים לשמוע את השירה שלה. אני מקווה שהקהל יאהב את אלבום הפיוטים ושירי האמונה, שעליו אני עובד איתה". בין הפיוטים, ישמעו את לחיאני שרה באלבום שיר בערבית. "אני מאוד אוהבת שירה בערבית, ולשם כך נסעתי כמה פעמים לקהיר כדי להשתלם בכך", היא מספרת.
התרעות פיקוד העורף