“גם כשהייתי באוטובוס מנתניה לתל אביב, שם חיכו לי ולמנגינה - הרי אז לא היו מחשבים וכאלה - לא היה לי מושג מה אביא אני, עולה חדש מצרפת, כמעט בלי לדעת עברית, חוץ מ'שלום' ו'תודה רבה'. אני בן לניצולי שואה מפולין, מכור לרוק ולקאנטרי רוק מאמריקה, ובכלל לא ידעתי מה הולך במוזיקה בארץ. רק זכרתי שירים מתנועת הנוער בפריז. מזה יצאה המנגינה של ‘תפילה', באוטובוס. כל השאר היסטוריה".
בַרטר (“כשמשבשים את השם שלי, זה מטריף לי את השכל"), שחגג בחודש שעבר את יום הולדתו ה־70, נולד בפריז לפרוון יוצא פולין. “מגיל אפס אבחנו אצלי חושים מוזיקליים מחודדים", הוא מספר, “בגיל 6 ההורים שלי הביאו אותי לקונסרבטוריון, שם אמרו להם: ‘הילד הזה צריך ללמוד פסנתר'. להורים שלי לא היה כסף לקנות פסנתר, מה גם שלא היה מקום אצלנו בשביל זה. בקיצור, הם לא התאמצו כדי להשיג לי פסנתר. אולי הם ציפו שממני, הבן הבכור שלהם, יצא רופא, עורך דין, משהו מכובד. זה לא עזר להם. כשהגעתי לבר המצווה, התעקשתי שיקנו לי את הגיטרה הראשונה שלי. בעצמי למדתי לנגן בה והופעתי בלהקות. כשההורים שלי לא ויתרו, למדתי באוניברסיטה בפריז כלכלה לתואר ראשון, העיקר שיש מזה ניירות. בסופו של דבר, המוזיקה ניצחה אצלי, ומה שאני מלחין ומעבד זה מהרגש, לא כתוצאה של לימודים מסודרים".
כשברטר הגיע לישראל ב־80', הוא היה חמוש בניסיון שצבר מגיל 19 באולפני הקלטה בפריז, שם עבד עם זמרים ועסק בהלחנת מוזיקה לפרסומות - מקדמה לקריירה המרשימה שלו בארץ בתחום זה.
הוא זוכר את הרגע המכונן שבו החליט להפוך מצרפתי לישראלי: “לאחר שביליתי בנתניה, שם הייתה להוריי דירת קיט, ירדתי לשבועיים לאילת. שם החלטתי תוך השתזפות בשמש שאני נשאר בארץ. לא יודע מה קרה לי שם, שהבנתי שאין סיכוי שאחזור לפריז, אף שתעשיית המוזיקה לא הייתה כזו מפותחת והאולפנים בארץ ככל שהיו טובים, לא היו ברמה של אירופה".
כאן אנחנו שבים ל"תפילה": “כשבראש שלי המנגינה מהדרך, הגעתי לפגישה איתם. בצלאל לימד את עפרה איך לשיר את השיר, בעוד שאני ליוויתי אותה בגיטרה. קבענו להקליט למחרת. ביקשתי את הנגנים הכי טובים, ואכן קיבלתי את להקת ‘ברוש' וניגנתי איתם בסינתיסייזר ובפסנתר חשמלי. אני זוכר אותם כנגנים טובים. כיום אני יכול להודות שכאשר עפרה שרה את המילים של בצלאל אלוני, לא הבנתי על מה בדיוק היא שרה".
ברטר זוכר את שלמה צח, מי שעמד מאחורי הפקת השיר, אומר שזה בדיוק שיר לקדם־אירוויזיון, שהונהג באותה שנה, 81'. השיר לא התקבל. ברטר איננו יודע אם זה היה בגלל איחור בהרשמה, או אולי לא היה לטעמם של חברי הוועדה שבחרו את השירים. “עד היום אני משוכנע שזה היה פספוס גדול", הוא אומר. הקדם נערך בלעדיהם. להקת הכל עובר חביבי זכתה בו ודורגה שביעית באירוויזיון שנערך בדבלין עם “הלילה". את החשבון עם חברי הלהקה הוא הוא סגר די מהר, כשהלחין להם לפסטיבל שירי הילדים את הלהיט “מסיבה של סמבה", למילותיה של לאה שילון.
התרעות פיקוד העורף