השיר זכה לקליפ שצולם בשחור לבן במגרש גרוטאות, המראה את לוי הורס פסנתר עד יסוד, כמו הורס את שברי האהבה שתמה. עם הריסת הפסנתר עד היסוד, חוזר גם הצבע ללחייו ולקליפ.
האזנתי לשיר, בקשב רב, שוב ושוב מספר פעמים, ואני חייב להודות שלא יכולתי שלא להתרגש מכמה סיבות.
הראשונה, הביצוע הכה מדויק, כנה, נקי ואמיתי של לוי שנכנס בצורה טוטאלית לדמותו של המאוהב חסר התקנה (והאונים) שבשיר, עד כי הייתי בטוח כי הוא בוכה בתוך עצמו מרוב שהמילים שימשו לו אוטוביוגרפיה סנטימנטלית.
השנייה, הטקסט האיכותי שהצליח לשמור על רף גבוה, וגם להשתמש במטאפורות ובתיאורים במינון נכון, ונתפר היטב למידותיו הווקאליות של לוי.
השלישית, העיבוד. העיבוד הסלואו פופי הבלתי מאולץ והבלתי מתייפייף יתר על המידה סיפק לא מעט ניואנסים מסקרנים ומפולפלים לשיר שהפך אותו למקשה אחת ערבה לאוזן.
התרעות פיקוד העורף