בחול המועד פסח, סלומון ועדיני יעלו את המופע בפסטיבל ימי זמר בחולון, המתמקד השנה, לכבוד חגיגות ה־70 למדינת ישראל, במחווה למיטב המבצעים והכותבים של המוזיקה הישראלית.
"לראשונה מאז שהתחלנו להריץ את המופע, נגיע ללא הרכב מוזיקלי - רק דנה, אני והפסנתר. אני אוהב את הגרסה האקוסטית, האינטימית. ככה התחלתי. יש לנו יכולת אלתור רבה במופע, שהוא יותר חופשי ופחות מקבע, ולקהל ניתנת אפשרות לפגוש את האמן מהמקום שבו נכתבו השירים", אומר סלומון.
באמצע החיים, סלומון (44) לא רק מתעורר מוקדם בבוקר, הוא שם לעצמו צלצול השכמה לחשבון נפש. לפחות כך זה נשמע בשירו היפהפה "להתעורר" מתוך אלבומו האחרון: "כל השנים עוברות עלי מהר / ורק אני עוצר / עכשיו הגיע זמן להתעורר / ולנער את ענני אבק הזמן מהמסע / חיפשתי את עצמי ולא מצאתי אלא בעיות/ נע בין אהבה לשיגעון / כי כנראה מה שמגדיר אותי הוא לא רק הדמיון/ שאלוהים לא יעזוב פתאום".
"אני עסוק בחיפוש פנימי. עולם המוזיקה מעמיד אותך בפני קבלת החלטות. הבחירה חשובה, אחרת הזמן עובר ואתה עלול לגלות שאתה לא במשחק", הוא מסביר.
כבר עשר שנים שהוא בדרכים הרבות והפתלתלות עם דנה עדיני - פעם בת זוג ואהבה גדולה, והיום פרטנרית מוזיקלית. הדואט הידוע שלהם, "רבות הדרכים", הפך זה מכבר לקלאסיקה ישראלית אלמותית. "עם דנה זו חברות משפחתית עמוקה. יש לי מזל שפגשתי אותה. הבנו שלהיות בני זוג זו לא הדרך שלנו. אנחנו שני אנשים עם חיבור מוזיקלי עמוק. זה הרומן האמיתי בינינו", הוא אומר. עוד מעיד על עצמו סלומון שהוא אוהב שיתופי פעולה עם אמנים ויוצרים.
"אני לא נרקיסיסט. נולדתי בלי הגן הזה. אני חושב שיש משהו מפרה ומעורר השראה כשיוצרים אחרים מביאים ליצירה גם מהעולם המוזיקלי שלהם. למשל, בזכות היכרותי עם דנה, ששירתה מרגשת אותי מאוד, התעוררה בי ההשראה לכתוב את השיר לסרט 'הסודות' של אבי נשר כפי שיצא", הוא משתף.
הוא נולד בנווה שאנן בחיפה, בוגר האקדמיה למוזיקה בתל אביב ובית הספר רימון. החל ללמוד מוזיקה קלאסית ופסנתר מגיל 5. "הייתי הילד שניגן על פסנתר, כשכל הילדים שיחקו למטה בכדורגל. מעולם לא הייתי חלק מקבוצה. הרגשתי טוב יותר עם עצמי ועם הפסנתר. מגיל 11־12 התחלתי לכתוב ולהלחין, והבנתי שאני רוצה ליצור יש מאין במוזיקה. העובדה שאני מוזיקאי מלומד מאפשרת לי לעשות הכל, ולא למצוא את עצמי תקוע", הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף