מי שאיננו רוג'ר פדרר או רפאל נדאל, לא מומלץ לו לנסות אותו במגרש הטניס. כטיפוס ספורטיבי, יוצא קבוצת הנוער של מכבי חיפה בעברו וכשחקן ברידג' נחוש בהווה, קובי אשרת, מלחין הפזמונים הישראלי המצליח בעולם, שונא להפסיד בכל זירה ומעדיף לנתר מהישג להישג. בשני הקרוב ייפתח פסטיבל עין גב בערב הוקרה לו ולפזמוניו, וב–11 ביוני תעניק לו אוניברסיטת בר–אילן תואר דוקטור לשם כבוד.

אשרת, נטול השכלה מוזיקלית גבוהה, הוא דוקטור לאירוויזיונים. לבד מזכיית "הללויה" עם שמרית אור בירושלים 79', ניצח ארבע פעמים נוספות על תזמורות שנשלחו לאירוויזיון: ב–85' עם יזהר כהן ששר "עולה עולה", כעבור שנתיים התלווה ל"בטלנים" ב"שיר הבטלנים" ("הופה הולה"), ב–91' כמעט זכה עם הדצים ב"כאן", ולאחר שנה ציין את הפינאלה שלו בתחום, כשניצח על תזמורת האירוויזיון בשיר של דפנה דקל "זה רק ספורט".

"ב–92' החלטתי לרדת מכל הקטע, כשהבנתי שהאירוויזיון איבד את ערכו האומנותי והמוזיקה בו היא רק חלק קטן מהתהליך", הוא מספר. "'תן לחבר'ה הצעירים לשחק', אמרתי לעצמי".



"האירוויזיון כבר לא מעניין אותי", טען מאז לא אחת. למרות זאת, ב–8 במאי יהיה מרותק כרבים מאיתנו לשידור התחרות מליסבון, בירת פורטוגל. "גברת ברזילי מאוד מאוד מוכשרת, ועם ההופעה שלה היא תהיה חריג באירוויזיון השנה", אשרת מחווה את דעתו בטרם נתרכז במסע בתחנות חייו. "היא נראית לי כבחורה חזקה ואיתנה, בעלת אינטליגנציה מוזיקלית גבוהה, שמסוגלת לעמוד בלחץ של התחרות".

האם איבדנו בשנים האחרונות את כבודנו הלאומי, כשמייצגים אותנו שם שירים באנגלית?
"לאף אחד אין שם כבוד לאומי. כמעט כולם שרים שם באנגלית כדי לנסות לנצח. העולם הפך לכפר קוסמופוליטי קטן, עם בליל של תרבויות וסגנונות. זה לא כמו בזמן שלנו, כשניצחנו עם 'הללויה' בלי טובות של האנגלית".



אנחנו יוצאים למסע בזמן עם אשרת. תחנה ראשונה: "הללויה". צמד הכותבים אור–אשרת מגיע מצולק לפסטיבל הזמר והפזמון 78'. "שנה קודם לכן שלחנו לשם את 'ולנטינו', אבל השיר נדחה", אשרת משחזר. "יצחק שמעוני, יו"ר הוועדה שבחרה את השירים, פסל את השיר בגלל שמו הזר. כעבור שנה שלחנו את השיר עם השם 'נסיך החלומות'. הוא התקבל והגיע למקום השלישי. שני השירים האחרים לא עברו. לאחד מהם קראו 'הללויה'.

"שמרית ואני החלטנו לכתוב שיר לביצוע של להקה. כל אחד מאיתנו פנה לביתו. אני זוכר כאילו שזה קרה עכשיו. זה היה בשישי בבוקר. ישבתי לי ליד הפסנתר וניסיתי למצוא חוט מוביל. אז צלצל הטלפון. שמרית הייתה על הקו. 'מצאתי!', אמרה, 'מילה מדהימה, שתתקבל גם בעולם הנוצרי: הללויה'. ברגע הראשון נבהלתי. רק זה חסר לנו, בעיות עם הדתיים. כששמרית העבירה את המילים של השיר, לא האמנתי שזה קורה לנו. הן התאימו למנגינה שלי ככפפה ליד.

"כשחיפשנו להקה לביצוע השיר, היה לנו ברור שזאת תהיה רק הכל עובר חביבי. זה לא עזר. עד היום אני לא יודע מה גרם לדחיית השיר על ידי הוועדה. אולי הייתה כאן יד ההשגחה העליונה, שמנעה מאיתנו להתחרות מול 'אבניבי', מה שהיה מונע מאחד השירים סיכוי לזכייה.

"אז הייתה אכזבה גדולה. ניסיתי לעשות משהו עם 'הללויה'. שלחתי את השיר לפסטיבלים בעולם, ביניהם אלה של צ'ילה ושל טוקיו. מכולם קיבלתי תשובה שלילית. חביבי כבר התכוננו להשמיע את השיר עם תזמורת חיל האוויר באירוע בהיכל התרבות, מה שהיה 'שורף' אותו מבחינת אירוויזיון. ואז מישהו החליט שהתוכנית ארוכה מדי והוריד דווקא את 'הללויה'. איך אמרתי? אולי יד ההשגחה העליונה".



בגלל 17 שניות
"בינתיים עברה שנה. במקרה פגשתי ברחוב את עמי מנדלמן מחביבי ושאלתי אם הוא זוכר את השיר ההוא. הוא זכר ועוד איך. 'שלח', אמר כשהצעתי לו לשלוח את השיר גם לפסטיבל הזמר 79'. רק לא לקח בחשבון ששלומית אהרן תסרב להשתתף בפסטיבל, לאחר שעברה התחשמלות בהופעה בחיפה. שום דבר לא עזר. היא התעקשה.

"נשארתי עם השיר ביד. שלמה צח, אז המפיק של גלי עטרי, אמר שאם הוא בין כה וכה מפיק לה תקליט, אולי אעביר את ביצוע השיר אליה. העברתי וחיפשנו שלושה בחורים תואמי חביבי, כדי שלא יהיה צורך להתאמץ על עיבוד חדש. כך נבחרו שמוליק בילו, ראובן גבירץ ויהודה תמיר. הקלטנו אותם עם העיבוד שהוכן לחביבי".

אז נשאר לכם רק לקטוף את הזכייה באירוויזיון בירושלים.
"עד אמצע התחרות הזכייה לא הייתה מובטחת. כמחצית מ־20 המדינות - לא 43, כמו היום - נתנו את ההצבעה שלהן. די דשדשנו באמצע, והייתי מודאג שאנחנו הולכים לעשות בושות. כשהאנגלים נתנו לנו דוז פואה, התחיל פרץ של 12 נקודות ממדינות נוספות. התחרינו עם הספרדים כתף מול כתף. שום סרט מתח לא היה יכול להתחרות איתנו. יצא שהספרדים היו האחרונים לתת את ההצבעה שלהם. יש אלוהים. כבר לא היה להם סיכוי למנוע את הניצחון שלנו".

פחות ידועה הדרמה הפרטית שעבר אשרת. "הראש שלי היה טרוד בקיצור של 17 שניות מהשיר, שנדרשנו לבצע", הוא נזכר. "אז הוזמנתי לסוויטה של נציג CBS שוודיה. כשהגעתי אליו, ראיתי מולי את סטיב אנדרסון המפיק של להקת אבבא. 'שמע, חביבי', הוא אמר לי. 'שמעתי את השיר שלכם בחזרות; אתם הולכים לזכות, ואני רוצה להחתים אותך לחמש שנים'. הלו, מה חמש שנים? יש לי בעיה עם קיצור 17 שניות. 'תן לי לחשוב', אמרתי לו. עד היום אני חושב מה היה קורה אילו".


להקת "חלב ודבש". אביטל הירש

הצטערת?
"לא היה מה להצטער, הרי שום דבר לא קורה במקרה. אבל קרוב לוודאי שאילו הייתי נענה לו, או אלמלא אותן 17 שניות מרגיזות, אולי הייתי עף למקום אחר".

זכיית "הללויה" נצרבה בזיכרונו של אשרת כשיכרון חושים מתמשך. לדבריו, כבר למחרת בבוקר המריאו לשווייץ כדי להתחיל לגזור את הקופון. אירופה חיכתה להם עם חיבוק אוהב. במקביל נעשו הכנות מואצות לתקליט שבו יכו על הברזל בעודו חם. סוכנויות של זמרים עטו עליהם כפרפרים אל האור. אשרת חושף שבין השאר דחו שירים שהגיעו מנציגי אלטון ג'ון, רנדי ניומן, גם קליף ריצ'רד. "הם חשבו, כנראה, שינצלו אצלנו את ההזדמנות להיפטר מהשאריות", הוא מעיר.

אשרת את אור הפשילו שרוולים כדי לרקום בעצמם את שירי ההרכב, שנבעו בו פרצות. "גלגל ענק" ו"יחד" היו בין שיריהם שביצעו בחורי חלב ודבש עם גלי עטרי. לדבריו, הלהיטים לא ריצו אותה. "גלי כל הזמן רצתה קריירה של סולנית", מציין אשרת. הקרע היה בלתי ניתן לאיחוי. על התביעה המשפטית שהיא הגישה נגד שלמה צח ושאליה שורבב גם אשרת הוא אומר: "נשארנו ביחסים טובים".

אשרת מספר שלא היה עליהם להתאמץ כדי למצוא מחליפה לעטרי. לאה לופטין, יוצאת שוקולד מנטה מסטיק, הייתה תחליף אידיאלי, ועד היום היא הצלע הנשית של חלב ודבש ושרה איתם מאות פעמים את "הללויה", לצד שירים כמו "אולי עוד קיץ", שהיא שרה במקור עם הבחורים.

מה שכן דרש מאמץ היה השיר "עולה עולה". "יזהר כהן היה אמור לשיר את 'עולה עולה' בפסטיגל", מעיד אשרת, שגם היו לו מספר גיחות לקדם אירוויזיון. "אתה לא נורמלי', ירד עלי צח כששמע את השיר והוסיף: 'זה רק לאירוויזיון'. הוא אכן שילם לא מעט כסף למיקי פלד, מפיק הפסטיגל, כדי לפדות את השיר ולהעביר אותו לחמוטל בן–זאב, שתכתוב לו מילים חדשות".

"הללויה" יותר מסידר את אשרת בחיים. "קיבלתי על השיר הזה יותר תמלוגים מכל העולם מאשר על כל השירים האחרים שלי יחד", הוא אומר. "ויש לי יותר מאלף".

גלי עטרי ועדן בן זקן. צלם: קיץ ברבנר

משפחה ענייה ומאושרת
אשרת, לבית ונטורה, גדל בחיפה כבן להורים יוצאי סלוניקי. לעומת יהודה פוליקר, שגדל לא הרחק ממנו בקריית חיים בצל השואה ובאווירה אחרת, הסיפור של משפחת ונטורה שונה. "הורי עלו ארצה בנפרד שנים לפני השואה", הוא מעיד. "מה שנשאר אצלנו מהשורשים זה הדיבור בלדינו. כשהורי רצו שאחיותי ואני לא נבין משהו, הם עברו ליוונית".

זה לא ניכר במוזיקה שלך.
"בכלל לא. גדלתי בבית על שירים עבריים ועל שירים לועזיים של התקופה, כשבעימות בין אוהדי אלביס וקליף הייתי בצד הלא נכון של קליף בגלל הסאונד של הצלליות שמשך אותי. כנער מצאתי את עצמי לגמרי ברוק'נרול, ומוזיקה מזרחית אף פעם לא משכה אותי, אלא אם מחשיבים את שיריו של ג'ו עמר כמוזיקה מזרחית".

"כיום אני יודע בפירוש שהיינו משפחה ענייה ומאושרת", אשרת מתרפק על ימים אחרים. "גרנו שתי משפחות בדירת שני חדרים, ולמזלנו הגדול למשפחה השנייה לא היו ילדים. בחורפים ישנתי במסדרון, ובקיץ ישנתי במרפסת תחת כוכבי השמיים. הייתי מאושר, ולא היה חסר לי כלום.

"הורי היו אנשים נפלאים. אבי, מוריס ונטורה, היה עמיל מכס בנמל, משם התגלגלה אלינו גיטרה די פושטית. כהשלמת הכנסה גם החזיק קיוסק, פיצוחייה קטנה במושגים של היום ובערבים לימד ריקודים סלוניים. אמי, דייזי לבית שאלתיאל, הייתה מורה לצרפתית ב'אליאנס'. יש לי שתי אחיות גדולות ממני.

"היינו משפחה חובבת מוזיקה. אבא שלי היה מנדולינן ראשי בתזמורת כלי פריטה של בית החרושת למלט 'נשר'. אני זוכר אותו מתאמן שעות על הצ'ארדש של מונטי. הוא ניסה להנחיל לי את האהבה לנגינה במנדולינה, שגם אמי ניגנה בה, אבל הכלי הזה ממש עצבן אותי. נמשכתי יותר לגיטרה. בלילות הקיץ היינו יושבים במרפסת: הורי במנדולינות ואני בגיטרה ומנגנים להנאת תושבי השכונה. בשבתות הייתי שומע עם הורי ברדיו לפני ארוחת הצהריים את התוכנית לפרקי חזנות, שבה אהבתי במיוחד לשמוע את משפחת מלבסקי".

בגיל 14 הקים אשרת עם חבר ילדות צמד שהם קראו לו "רון כרמל", וזכה במקום הראשון בתחרות כישרונות צעירים של "מעריב לנוער". הפרס כלל הקלטות באולפני קול ישראל והופעה עם הדודאים, נערציו, בקולנוע "אורגיל", בירושלים.

קובי אשרת. צלם : הלה עמנואל

"אין מילים לתאר את האושר שהציף אותי כשהתאפשר לי לגעת במיתרי הגיטרה של ישראל גוריון", הוא מספר. "לימים, כשבשנות ה–80 בני אמדורסקי ביקש ממני להפיק תקליט משותף להם ולצמד הפרברים, הייתי בשמיים. אז לא יכולתי לשער שתוך שנים אחדות אהיה זה שישפיע על נעמי שמר לכתוב את השיר המופלא 'אני גיטרה' לתוכנית הטלוויזיה המרגשת שבה בני החולה נפרד מהעולם. אגב, מצאתי אצלי את הביצוע המקורי של נעמי שמר לשיר, ואני שומר עליו כעל אוצר".

בהיותו ב"צופים", הקים יחד עם חברו גדי ציגלמן, לימים יגיל וחבר נוסף, הרכב שקראו לו "שלישיית הדובדבנים והתפוח". ונטורה את ציגלמן למדו במגמת מכניקה עדינה בבית הספר מקצועי בסמ"ת. "שנאתי כל רגע שם, אבל אבא שלי דרש שאלמד מקצוע", הוא מספר. "הידע המקצועי נוצל אחרי הצבא, כשבשנים שבהן הייתי בקיבוץ אפק עם אשתי הראשונה עבדתי במפעל לווסתי–לחץ".

לך איתה
יום אחד פגש ברחוב את יגיל ואת חברם המשותף אריה פלדמן (פפה), לימים בדרן שמצא את מותו במלחמת ההתשה. "לבחינות ללהקה צבאית", הם אמרו לו והאיצו בו ליטול את הגיטרה ולהצטרף אליהם. אף על פי שהבחינות היו מביכות עבורו, הוא, שני חבריו וגם דני בן–ישראל, התקבלו יחד ללהקת פיקוד הצפון.

בלהקה הוצמד לגיטרה חשמלית: "זאת הייתה גיטרה פרימיטיבית עם מגבר חלש מאוד, שצרצר כל הזמן. ככל שהיה קשה לנגן עליה, הייתי גאה להיות הגיטריסט החשמלי הראשון בצה"ל. זאת הייתה תקופה מאושרת. היינו נוסעים במשאית מרופטת, שקודם שימשה להעברת זבל מהפיקוד ובחורפים היינו פותחים מטריות כדי לא להירטב".

אשרת, שבמאזנו למעלה מאלף שירים, התחיל בלהקה הצפונית את קריירת ההלחנה שלו. כשחצוצרן הלהקה גידי פייפר הלחין את מילותיו של דידי מנוסי לשיר "נר בחלונך", בביצוע חברם דני בן–ישראל, השיר הושמע בלי סוף ברדיו אך חלקו של אשרת הוצנע. "אז לא הקפידו על קרדיט", מעיר אשרת, שכעבור שנים כתב עם מנוסי לגבעטרון את הלהיט "בת 60".

זמן מה לאחר שחרורם מהלהקה, נשא לאישה את אלישבע, חברתו משם, שעמה עבר לקיבוצה אפק, "שם לא ידעו איך לאכול אותי". חקלאי לא יצא ממנו. פעם בשבוע אפשרו לו לצאת ללימודי מוזיקה בתל אביב אצל אגון קרטן, "כשכל מה שאוטודידקט כמוני יודע במוזיקה, זה ממנו".

קובי אשרת. צלם : ליהי חסון

בהיותו עדיין בקיבוץ שינה את שם משפחתו לאשרת, ש"אותו העתקתי מהשלט דואר נע אשרת, ליד אפק", ופתח את הקריירה האזרחית שלו כמנהל המוזיקלי של תקליטה היחיד של גילה אדרי המנוחה, זמרת "הנשיקה הראשונה", מהלהיטים הגדולים של שנות ה–60. מפיק התקליט, דב זעירא, אף שיתף אותו בהפקה מוזיקלית של תקליטה הראשון של עדנה לב.

די מהר למד שתעוזה היא משהו שלא מזיק בחיים. מעשה שהיה, כך היה: לאחר שש שנים בקיבוץ, עבר עם משפחתו לגוש דן ו"הייתי צריך להביא פרנסה הביתה". אז פגש ברחוב את מירי מגנוס, מי שהייתה במאית להקת השריון. כשסיפרה לו שהיא עומדת לביים את "אני שאיש לא מכיר", מחזמר מתורגם, השיג ממנה את הניהול המוזיקלי שלו ו"נהיה לי חושך בעיניים, כשתפסתי לאיזה בור הכנסתי את עצמי". למזלו, אחד הנגנים הוותיקים, אדוארד אולארצ'יק (אבא של אלון) חילץ אותו מהמצר.

בצעד הבא שלו היה זמר ושחקן במחזמר "קרחת". המחזמר כשל קופתית, אבל שם רכש אשרת חברות לכל החיים עם קובי רכט. הם המשיכו בצמד הקוביות, שביצע את הלהיט "למה עכשיו?" שניהם כתבו יחדיו גם לזמרים אחרים. "זה היה ביום שישי גשום מאוד", הוא שולף סיפור. "ישבתי בקפה 'פינתי', בדיזנגוף, כשנכנסה אישה יפהפייה, עם עיניים כחולות ועל ראשה ברט ירוק. כל הקפה עצר את נשימתו. זאת הייתה אילנה רובינא. היא סיפרה ששבה משהות ממושכת בפריז ומחפשת שירים לתקליט. מסרתי לה את 'לך איתה', שכתבתי עם קובי. כך נולד להיט אדיר".

בדיוק אז התפרקו השלושרים, וחנן יובל, יוצא ההרכב הזה, חבר אל שני הקובים להקמת שלישיית שובבי ציון, שהחזיקה מעמד כשנה והניבה אלבום מוצלח בודד. שלושת חבריה צוותו לאריק איינשטיין כלהקת החימום בסיבוב ההופעות שלו. "מהר מאוד אריק ביקש שנתחלף ונופיע אחריו", מעיד אשרת, "כי כאשר שרנו את 'ישראל ישראל' של ר' שלמה קרליבך, הקהל הרעיש עולמות ולא נתן לנו לרדת מהבמה".

לא היה לך בהמשך קשר מקצועי עם אריק איינשטיין.
"זה מהדברים שהכי מכאיבים לי כמוזיקאי. עד היום אני לא מבין איך זה התפקשש שלא עבדנו יחד, אבל יד הגורל קישרה בינינו. חצי שנה לפני שנפטר, פונוקול, חברת התקליטים ששנינו עבדנו איתה, הוציאה אלבום כפול משירי הילדים שלנו בלי לשאול אותנו".

אריק איינשטיין. צלם : קוקו

שיר בנוסח רוסי
הלחנה לילדים היא מהאהבות הגדולות של אשרת, כמי שהלחין שירים כמו "ידידי טינטן", "היפו היפי", "גוליבר", "יערית", "אמת או חובה", "ילד פלא" ו"גלי", "שיר שנכתב ב–1970 והוא חי ובועט עד היום", אומר אשרת ומוסיף: "גלי היה שיתוף הפעולה הראשון שלי עם אהוד מנור. כשרבקה זוהר שרה יפה את השיר בפסטיבל שירי הילדים, זה איכשהו עבר. אבל כשנעם קניאל, ילד בן 9 בחליפה צהובה עלה לבמה והתחיל לשיר, היכל התרבות כמעט התמוטט. הקהל לא האמין שמגוף קטנצ'יק יצא קול מרשים כשלו".

אשרת של סדרות הטלוויזיה "ראש כרוב" ו"קרוסלה", גם מי שחיבר עם תלמה אליגון את "הצריף של תמרי", מצר על מה שקורה כיום בתחום שירי הילדים. "תעשיית המוזיקה השתנתה לרעה", הוא מדגיש. "במשך שנים ניהלתי מוזיקלית את הפסטיגל ויצאו משם שירים יפהפיים. כיום יש במקומם קפיצות ופירוטכניקות".

איך נהיית מלחין מבוקש?
"זה משהו שקרה באופן לא מתוכנן. בשובבי ציון לא רק שרתי, אלא גם ניגנתי בבס, כלי שאני אוהב עד היום, ועשיתי את העיבודים. הרגשתי שעדיף לי לעסוק בהפקה מוזיקלית מאשר להופיע, והורדתי את עצמי מהבמה. בדיוק עמדה לצאת להקת פיקוד דיזנגוף ועוד לא הייתי מלחין, כשהבמאי דני ליטאי הציע שאכתוב שיר בנוסח רוסי. אז כתבתי עם יורם טהרלב את 'העולם כולו נגדנו'. כאן נפרץ הסכר. מכל כיוון הגיעו הזמנות לשירים והזמר שבי די הושם בצד".

אם אתה מזכיר "נוסח רוסי", ספר על ההיתקלות שהייתה לך עם סשה ארגוב.

"באלבום שהפקתי מוזיקלית לחוה אלברשטיין היה השיר 'זמר אהבה לים', שסשה כתב עם רפאל אליעז. כמעבד צעיר, לא עניין אותי להעתיק עיבוד קיים והעדפתי לעשות עיבוד חדשני לטעמי. כעבור שבועיים צלצל אצלי הטלפון. מעברו השני של הקו נשמע מבטאו הרוסי של סשה (מחקה אותו). 'אני מאוד כועס עליך!', אמר וטרק את הטלפון. הלב שלי כמעט נפל למכנסיים מתוך מבוכה. כעבור שבועיים שוב צלצל הטלפון. גם הפעם זה היה סשה. 'מצטער על מה שאמרתי', תיקן את עצמו. 'אני אוהב את העיבוד שלך'".

מניפת הפעילות של אשרת היא כמעט בלתי נתפסת. לא רבים יודעים שהוא היה המנהל המוזיקלי של "כוסות רוח", התוכנית האחרונה של הגשש החיוור. "הייתה לי זכות גדולה לעבוד עם הגששים", הוא אומר. "הרצינות שבה ראיתי אותם עובדים על ההומור שלהם הייתה מופלאה בעיני. לאחר שהיינו גומרים לעבוד על המוזיקה, הייתי נשאר לחזרות על המערכונים עם יוסי בנאי. לצערנו, אין יותר דברים כאלה".

בין 2000 ל–2003 היה אשרת קונסול התרבות של ישראל בלוס אנג'לס, בעידודו של ידידו המנוח רן פקר, מי ששירת שם כקונסול כללי. "עברתי שם תקופה קסומה", הוא מסכם. "תרמתי למערך ההסברה של ישראל בתקופה הקשה של האינתיפאדה השנייה וגם נפגשתי עם אומנים כמו קווינסי ג'ונס, שמבחינתי היה המשנה של אלוהים. בלוס אנג'לס פגשתי את אבי נשר, מי שהלחנתי לו את שיר הנושא של סרטו 'סוף העולם שמאלה', למעלה מ–20 שנה מאז שעשיתי לו את המוזיקה ל'דיזנגוף 99'".



נינט טייב שרה לך את שיר הנושא.
"כן, היא שרה נפלא. מאז היא עשתה טעות קלאסית של אנשים, הנלחמים בגורל שלהם. אני מעריך את האמת הפנימית שלה, אבל לא מבין מה בער לה לחתוך מההצלחה בארץ לכיוון של רוק'נרול במקום אחר".

כולנו יודעים מניין היא באה.
"ל'כוכב נולד' היו בעיקרון צדדים טובים, הן מבחינת הזדמנות לזמרים צעירים, שלא היו מתגלים בדרך אחרת, הן מבחינת חשיפה של קהל צעיר לשירים ישנים. מצד שני, זאת תוכנית עסקית שמחפשת את הרייטינג שלה והכל בה אינסטנט. היום אתה ברומו של עולם ולמחרת אתה מושלך לפח האשפה של ההיסטוריה".

מוונטורה עד ונטורה
ויש שמשליכים את עצמם אל מתחת לגלגלי ההיסטוריה. איכשהו אנחנו נזכרים בגבי שושן, שאותו פגש אשרת לראשונה במחזמר "אני שאיש לא מכיר" וב–73' הפיק לו מוזיקלית את התקליט "נער שחור עיניים", שבו היה שותפם של עלי מוהר וצביקה נוי בכתיבת הלהיט "שש עשרה מלאו לנער".
"קרתה כאן טרגדיה נוראית", סבור אשרת. "גבי שושן היה זמר רוק נפלא, שטעה כאשר עשה כמעשה נינט ובשיא ההצלחה נעלם מכאן לשנים. כשחזר, נקלע למציאות שונה לחלוטין, שאיתה לא ידע להתמודד. פגשתי אותו חודש וחצי לפני שהתאבד ולא ראיתי עליו סימן שיתדרדר לצעד כה מזעזע".



מותו העלה לסדר היום את נושא האומנים הוותיקים.
"בגילי, 73, אני אחד מהם ופעלתי למען מופעים ששילבו אומנים ותיקים וצעירים. יזמתי במועצה לתרבות ולאומנות פרויקט, שנפסק מסיבות של תקציב. מדובר בזמרים, שהם חלק מפס הקול של המדינה הזאת ולא נס לחם, אבל הם לא זוכים לכבוד הראוי. לדעתי, יש להיחלץ לעזרת אלה הזקוקים לכך. יש קהל שצמא לשמוע אותם, לא כנוסטלגיה, אלא כקלאסיקה".

מאז שהועטר בתהילת "הללויה", מתפקד אשרת כמפיק לא פחות מאשר כמוזיקאי. משרד ההפקות שניהל שנים רבות נסגר, והפעילות שלו עברה אל דירתו של אשרת, בצפון תל אביב. "מקצועית, הדבר הטוב ביותר שקרה לי זה לעבור לניהולה האישי של אשתי", הוא אומר.

אשרת כבר 40 שנה עם עדה תומר, מי שהייתה רעייתו הראשונה של נתן תומר, בעלה של ירדנה ארזי. עדה סגרה את בוטיק הצמרת, שאותו ניהלה שנים רבות, כדי לשלב ידיים עם בעלה בעסקי הבידור שלו. לשניהם יחד שבעה נכדים. הגדולה ביניהם היא חיילת.

הוא אב לשלושה מנישואיו הראשונים. הבכורה, סיגל, קשורה לתחום התיאטרון. שירלי היא גרפיקאית במקצועה, המסיימת לימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. הבן יוני מתגורר עם משפחתו בשווייץ. הוא ממשיך את אביו בעיסוק במוזיקה אם כי בכיוון שונה לגמרי. "יוני הוא תותח רציני בתחום מוזיקת הטראנס ומופיע בכל העולם עם השם 'אייס ונטורה'", מעיד אשרת האב. "כן, ונטורה. כך נסגר אצלנו מעגל".

אשרת מודה, שמרוב עיסוקיו איננו סב אידיאלי. הבנאדם עסוק. בימים אלה הוציא אלבום עם לחניו לשירי המשוררת גילה לפידות. הוא מספר שבדרך אלבום ראשון שלו כזמר מבצע של לחניו לשירי משוררים בעיקר. הוא מריץ במקביל שני מופעים משיריו ("הללויה לעולם" - למבוגרים ו"ילד פלא" - לילדים) ובדרך גם אלבום של קובי אוז שר את שיר השירים בהפקת אשרת. וגם: "אין לך מה לדאוג" ("תחתונים וגופיות"), להיט תקופת מלחמת יום הכיפורים של תלמה אליגון, נבחר כשיר שמלווה את המתגייסים בשנת ה–70 למדינה. "הללויה", עם הסערה סביב הביצוע שלו, נבחר כשיר של חגיגות ה–70.

עם הפתיחות המאפיינת אותו, אשרת מברך על הביצוע המשותף של עדן בן–זקן עם גלי עטרי ל"הללויה". "עדן היא לטעמי זמרת טובה מאוד", אשרת מוכן לחתום. "היא סימפטום של מה שקורה כעת בבידור".