"גדלתי על רוק'נרול ובזתי לגרוב. עד שג'מירוקוואי הגיעו לחיי"

אבל אז הגיעו שנות ה–90, וכל הקלפים התערבבו. בעיקר במקום שקובע באמת מבחינתי, אנגליה. תנועות מוזיקליות חדשות, כמו הטריפ הופ והאסיד ג'אז, הפכו את הגרוב למתוחכם ומסקרן גם למאזינים עילאיים ומתנשאים כמוני. פתאום גיליתי כלי מוזיקלי חדש. קוראים לו בס, והוא החבר הכי טוב שלי במערכת הסטריאו עד היום. לא יודע מה קדם למה. ההתבגרות שלי, כמאזין ובכלל כאדם, שפתחה אותי לעולם, או השינוי המבורך במפת המוזיקה.

בכל מקרה, פתאום מצאתי את עצמי במעונות הסטודנטים בהר הצופים, איפשהו במהלך 1993, כשאני רוקד לבד באמצע החדר לצלילי שיר נטול דיסטורשן. זה היה "blow your mind" של ג'מירוקוואי, שהבטיח ולגמרי קיים. מאז, כאמור, אני חייב להם. ואין מצב שלא אבוא לחלוק להם כבוד, כשיגיעו להופיע בלייב פארק ראשון לציון ב–2 במאי.

ג'מירוקוואי הם בעצם ג'ייסון (“ג'יי") קיי, האיש והכובעים, וחבר נגניו המתחלפים. במקור זו הייתה להקה אורגנית, עם נגנים מעולים כמו הבסיסט סטיוארט זנדר וויליאם ביוקנן שהיה אמון על הדידג'רידו, כלי שהיה אופנתי לרגע באותה תקופה. אבל הדומיננטיות של ג'יי קיי, טווס ססגוני ושובה לב - לפחות כמוזיקאי - גרמה להם לעזוב בזה אחר זה. שם הלהקה הוא הלחם של המילה “ג'אם" עם שם השבט האינדיאני אירוקוואי. בהתאמה, קיי המציא כבר בהתחלה את הלוגו של איש הבאפלו, שהפך לסמל המסחרי שלו ושל ההרכב כולו.

ההרכב המקורי היה אחראי לשלושת האלבומים הראשונים של הלהקה. השניים הראשונים, "emergency on planet earth" ו"the return of the space cowboy", הצליחו מאוד בבריטניה ובאירופה, ומיתגו את ג'מירוקוואי כהרכב עם צליל ייחודי, שנשמע לא פעם כמו סטיבי וונדר על אסיד. כולל המלודיות המבורכות.