"אילו היה חי היום, אני בטוחה שהיינו סבא וסבתא לנכדים והיו לנו המון בעלי חיים בבית. הוא נפטר כל כך צעיר", מספרת בכאב ענת רפואה, ארוסתו לשעבר.
לאחת ההופעות הזדמן במקרה אחד מאנשי חברת התקליטים "מקולית", שהתלהב מקולו והציע להקליט לו תקליט. התקליט התגלגל לידיו של שאול ביבר, אבי הלהקות הצבאיות, שזיהה את הפוטנציאל וסיפח אותו ללהקת חיל התותחנים.
עם הצטרפותו ללהקה בלט צ'רנר, ששינה בעצת חברו ואמרגנו, איתן גפני, את שם משפחתו לשרון, והפך לסולן בלהיטים כמו "סינדרלה", "לילה טוב"
ו"פרפרים", כשהוא מסומן על ידי התקשורת כדבר הגדול הבא בשמי המוזיקה המקומית.
"רומן היה כמו בן מאומץ עבורי", מצהיר גפני, "הוא היה ילד טוב עם לב זהב. למרות שהיה כוכב ענק, הוא היה רחוק לגמרי מלהתנהג כמו אליל נוער' אהבתי אותו אהבת נפש".
"רומן היה אדם מאוד צנוע", נזכרת הזמרת תמי גל, חברתו לשעבר ושותפתו ללהקת חיל התותחנים. "הוא היה ג'נטלמן ופרפורמר מעולה. הקהל היה מטורף עליו. הוא היה מקצוען מההתחלה ועד הסוף. הוא כל הזמן ניגן וחיבר שירים, וחיפש איך להתחדש, והמוזיקה פשוט זרמה בעורקיו".
אחרי שפשט את מדי הזית, פנה לקריירת סולו מזהירה, שבמסגרתה הופיע בפסטיבל שירי הילדים עם השיר "הפעמון", השתתף בפסטיבל הקצב הלועזי ואפילו הספיק לשחק תפקיד ראשי בהצגה "לילי גם".
"הדבר הראשון שכבש אותי אצל רומן, היה שהוא ממש נולד על הבמה", מספר צדי צרפתי, במאי ההצגה "לילי גם". "הוא היה יפה תואר. היה לו מראה מיוחד, מאוד לא ישראלי, והייתה לו נוכחות אדירה. הוא ידע לעשות קסמים, להטוטים, היה לו קול יפהפה והוא היה פשוט כישרון ענק".
קריירת הסולו שלו הגיעה לשיאה ב־1973, כשהוציא את תקליט הסולו הראשון שלו, "רומן שרון", שכלל את הלהיטים "חיוך שלך", "בלדה למחפשים" ו"בחופשה הבאה".
ביום רביעי, 6 בפברואר 1974, יצא רומן להופיע מול חיילים בבלוזה בסיני, במסגרת צוות הווי ובידור שאליו סופח. למעשה הוא לא היה אמור להופיע באותו היום, אלא החליט להצטרף לחבר'ה שלו ולשמח את החיילים שבמוצבים.
לפני שיצא לדרכו האחרונה, הספיק לשוחח שיחה אחרונה עם רפואה. "שוחחנו בטלפון כ־20 דקות לפני שהתאונה קרתה", היא משחזרת. "היינו צפויים להתחתן במאי. מאחר שהייתי בשמינית כשיצאנו, הוא קבע לאסוף אותי למחרת מבית הספר. הוא סיפר בשיחה שבבסיס ממש ביקשו שהוא יופיע, למרות
שהצוות שלו כבר סיים את מכסת ההופעות. בשניות האחרונות ששוחחנו, הוא סיפר שקוראים לו לעלות לרכב".
רומן וחבריו נסעו במכונית "פיאט" מסחרית ולקחו טרמפיסטים. מאחר שהאוטו היה מלא עד אפס מקום, שרון ישב על הרצפה. כיוון שכאב לו הגב, הוא ביקש מאחד הזמרים להתחלף במקומות ולשבת על הספסל; ואז, משום מקום, נסעה ממול משאית סמיטריילר שסנוורה את נהג הפיאט, והרכב נכנס ישר במשאית. פח האוטו נקרע ופגע לשרון בראשו, והוא מת במקום.
ביום שישי, 8 בפברואר 1974, שרון הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בקריית שאול בנוכחות אמנים רבים שספדו לו. ליד מצבתו ניצבת גיטרה שחורה עם מיתר קרוע ותרמיל פגז שעליו נכתב: "ושירת חייו באמצע נפסקה וצר!".
"עד יומו האחרון שמר רומן על החיוך הכובש, שאי אפשר היה להתעלם ממנו ועד היום צרוב במוחי", מספר חברו הקרוב, הזמר יוני נמרי. "אין לי ספק שאם הוא היה איתנו היום, היה ממובילי הזמר העברי".
"היתרון של רומן כמוזיקאי היה שהוא גם כתב והלחין משיריו, מה שלא היה מובן מאליו בזמנו, וזה נתן לו יתרון להתברג עמוק בתעשייה. אלמלא נהרג, אני
בטוח שהיה מתברג בגוורדיית אמנים כמו שלמה ארצי ויגאל בשן, שצמחו אתו", מוסיף גפני.
"באחת משיחותינו האחרונות", מסכמת חברתו תמי גל, "הוא אמר לי: 'אני תמיד ממהר, כי אני רוצה להספיק להטביע חותם על כדור הארץ'". שרון אומנם לא הספיק להותיר חותם ענק, אך זכרו שזור בשיריו לנצח".
התרעות פיקוד העורף