כאחד ממעריציו האדוקים, צפיתי בלא מעט סרטים תיעודיים המאירים אספקטים שונים בסיפור חייו. עם זאת, במהלך הצפייה ב"אלביס פרסלי: החיפוש", לראשונה בחיי מצאתי עצמי מופתע ומהופנט; הסרט התיעודי החדש מבית היוצר של הבמאי טום זימני, פשוט הותיר אותי פעור פה. ראשית, בניגוד לסרטים אחרים, הצופנים בחובם וריאציות דומות לסיפור חייו של פרסלי, הסרט החדש שם דגש דווקא על האנקדוטות הפחות ידועות והמסקרנות, ומספק לצופה כרטיס כניסה לנבכי נפשו המסוכסכת והמסובכת של פרסלי, לתחושותיו ולדרכי פעולתו, מהמקום האישי העמוק, מעדותה של אשתו לשעבר פרסיליה פרסלי.
לא זכור לי סרט שכה העמיק במהלכי החיפוש העצמי שהתחוללו בנפתולי נפשו של פרסלי, שדרכם אפשר להבין את השינויים שחלו בחייו האישיים והמקצועיים: החל מילדותו בטופלו - ומאוחר יותר בממפיס - דרך עלייתו לתהילה, יחסיו עם הוריו, חבריו, מנהלו הדומיננטי קולונל טום פארקר, דעיכתו, חזרתו לפסגה וימיו האחרונים.
הסרט מנתח בצורה מונומנטלית מפי קולגות ומוזיקאים שגדלו עליו, בהם ברוס ספרינגסטין וטום פטי, את ההשפעות הרבות שלו על עולם המוזיקה, גם מבחינה ווקאלית וטכנית, שלא מסוקרים לרוב בסרטים מסוג זה.
התרעות פיקוד העורף