בניגוד למרבית להקות הרוק שחבריהן היו תושבי אזור המרכז והמוזיקה שלהם התאפיינה בסאונד יותר מעונב, נושאי המגבעת נוסדה ופרחה בירושלים, שם נחשבה לאחת מנושאות הדגל המובהקות של "הגל החדש" (ניו ווייב) בישראל ומיזגה בין הפראיות הבריטית של ג'וי דיוויז'ן וניק קייב לרחשי לבו של הנוער הישראלי שובר המוסכמות וחובב השוליים.
"הירושלמיות הייתה היתרון הגדול שלנו", מסביר תמיר אלברט, גיטריסט הלהקה. "מה שאפיין את הלהקות ממרכז הארץ היה שהן התעסקו באסתטיקה. אנחנו לא התעסקנו באסתטיקה, אלא באקספרסיביות ובניסיונות מוזיקליים שונים, וזה היה סוד הקסם שלנו, ומה שסלל לנו את הדרך מירושלים לתל אביב".
ההרכב פעל שמונה שנים, שבמהלכן הטביע חותם מוזיקלי ובאותה נשימה הוא נחשב לאחד הפספוסים הגדולים של הרוק הישראלי ולחידה בלתי פתורה: מה הביא חבורת מוזיקאים צעירים שצמחו מלמטה, הלכו נגד הזרם והצליחו להטות את המיינסטרים לכיוונם לפרוש בשיא התהילה?
סיפורה של הלהקה מתחיל בקיץ 1984 בתיכון לאמנויות בשכונת מוסררה שבירושלים. שני תלמידי כיתה ט', אהד פישוף ואלון כהן, שהושפעו רבות מהניו ווייב הבריטי שהחל בדיוק לחלחל מתחת לרדאר בישראל, החליטו להקים להקה שתתחקה אחר הסאונד האנגלי, שנחשב מחתרתי באותן שנים.
"אני הייתי על הגיטרה, הקלידים והשירה ואלון על בונגוס ותופים", נזכר פישוף. "ישבנו שעות על גבי שעות במרתף שלי בבית ועשינו ניסיונות מוזיקליים שונים. כעבור כמה שבועות החלטנו שאנחנו רוצים להופיע, ולצורך זה היינו צריכים להגדיל את ההרכב כדי להוסיף עושר מוזיקלי".
הראשון שהצטרף היה הגיטריסט תמיר אלברט, שניגן עם כהן בעבר. "לאלון ולי היה בתיכון איזשהו הרכב מפגר וכתבנו שירים מפגרים", משחזר אלברט. "באותה תקופה לא הייתי גיטריסט מי יודע מה וידעתי לנגן רק כמה אקורדים פשוטים, אבל אלון התקשר אלי כי הייתי היחיד שהוא הכיר שהיה לו מגבר לגיטרה, ורק בזכות המגבר הצטרפתי ללהקה (צוחק)". אחריו הגיע ישי אדר, הצעיר בחבורה, שתפס את עמדת הקלידן. "מההתחלה היה לילד הזה ראש טוב למוזיקה אלקטרונית שהימם אותנו", מסביר אלברט.
השירים הראשונים שניגנו היו אנרכיסטיים ועסקו בשאלות קיומיות ובנושאים של מוות, שאול, מלחמה ומחאה. לימים יהוו אותם שירים את הבסיס לקסטה הראשונה שלהם.
בראשיתה נקראה הלהקה "נושאי המגבעת של קובי אור", שם שניתן לה על ידי פישוף ואדר בהשראת הפובליציסט ופילוסוף הרוק קובי אור. "בכיתה י' החלטתי לפרוש מהתיכון", מספר פישוף, "ישי ואני דיברנו על מה אעשה עם עצמי, ואז ישי זרק: אולי תהיה נושא המגבעת של קובי אור? וכך נולד השם".
בהמשך קוצץ השם ל"נושאי המגבעת", או כפי שאלברט מסביר: "שם שמורכב מחמש מילים לא נשמע לנו קליט, והקהל קרא לנו בקיצור 'נושאי המגבעת', אז החלטנו להשאיר את זה ככה".
ב–1985 עברו פישוף, כהן ואדר להתגורר יחד בירושלים ונהגו לנסוע מדי שבוע לתל אביב כדי לבלות בחנויות תקליטים ולספוג מוזיקה חדשה שתשמש השראה ליצירתם ההולכת ומתגבשת. במקביל הם החלו להופיע במועדון "אמדאוס" הירושלמי בהופעות שנשאו את השם: "Live In Beit Shemesh" ("חי בבית שמש").
הלהקה לא הסתפקה במוזיקה לא שגרתית, ושמה דגש על פרפורמנס יצירתי ואוונגרדי. "בהופעה הראשונה קישטנו את הבמה בנייר טואלט ובבובות סמרטוטים עם איבר מין גדול", מספר פישוף. "אנשים חשבו שהשתגענו. למזלנו הקהל היה ברובו חברים שלנו שתמכו והתלהבו מהרעיון הדי פרוע".
הפעם הראשונה שבה הופיעה הלהקה מול קהל לא ביתי הייתה במרתון להקות צעירות בתיאטרון החאן בירושלים, שארגן בכל שנה המפיק מוטי ג'מייקה. שם הם לא התקבלו כל כך טוב, בלשון המעטה. "זו הייתה אחת ההופעות הגרועות שלנו מבחינת יחס הקהל", מודה אלברט. "צעקו לנו 'בוז' ו'הביתה' והסתכלו עלינו כמו על חייזרים מהעולם החיצון. אחרי ההופעה הזו בוטלה לנו הופעה במועדון דאון טאון בתל אביב, כי טענו שאנחנו צעירים מדי".
עיתונאי "מעריב", טל פרי, תיאר במאי 1988 את תדמיתה ההולכת ומתגבשת של הלהקה. "כי מציון תצא הפסיכדליה? כנראה. נושאי המגבעת מחזירים אותך בתנופה לימים שבהם 'הפינגווין' היה גל חדש. מחוץ לבמה הם דווקא חבר'ה נחמדים ושקטים. אבל מול הקהל: הסולן, אהד פישוף, מופיע עם אקדח קפצונים בחגורה, והגיטריסט אלברט מסיר את מכנסיו אחרי השיר השני".
"ההופעות היו אטרקציה", אומר מוטי שהרבני, מנהל הלהקה. "לאהד הייתה כריזמה מחשמלת. אלברט היה מופיע בתחתונים ולפעמים היה קורע את מיתרי הגיטרה ומנגן סולואים מטורפים עם שני מיתרים. זה היה קסם בלתי מוסבר".
התרעות פיקוד העורף