כל סינגל של סטטיק ובן אל הוא סוג של חגיגה לאומית. עניין שגורם לך לעצור את סדר היום לכמה דקות, להאזין לשיר ואז לחזור לשגרה בידיעה ששמעת את מה שכולם מדברים עליו. זה יכול להיות לטעמך ויכול להיות לא לטעמך, אבל עדיין, העובדה שהצמד משחרר שיר חדש לא בתדירות גבוהה מדי - הופך את המאורע למיוחד.
הבוקר (ראשון) חבקו השניים, שנמצאים בעבודה אינטנסיבית בארה"ב על הקריירה הבינלאומית ההולכת ומתפתחת, שיר חדש – "קאוואי", שהפעם לוקח את האלמנט היפני והופך אותו לגימיק ישראלי. הם עשו זאת עם התרבות ההודית ב"נמסטה" ועם התרבות הברזילאית ב"טודו בום", ועכשיו הגיע תורה של ארץ השמש העולה.
"קאוואי" היא מילה ביפנית שפירושה "חמוד", והיא מתייחסת לזרם פופולארי באמנות ובפרסום. כמו בשירים הקודמים, הצמד בחר גם הפעם במילת מפתח ממדינה ושפה אחרת כטרנד מוביל לשיר ועל אף שמדובר במילה ביפנית, הקליפ המושקע שביים רומן בוצ'אצקי צולם דווקא באוקראינה.
בהאזנה לשיר, הבאמת מקורי ומיוחד שנשמע אמנם נוסחתי אך מצליח לצאת מהשבלונה הצפויה והבנאלית, אני חש תחושה של "חזרה למקורות" קטנה של הצמד לעבר שלהם:
סטטיק "מרביץ" קטע ראפ-היפ הופי, כמו שעשה בימי להיט הפריצה "דובי גל" (עם רון נשר) ובן אל מסלסל מעט רומנטיקה קיטשית. ב-C PART (מעבר) שניהם חוברים יחד לעשות פופ טהור כפי שעשו עד כה ובסיום השיר יש סוג של חפלה אלקטרונית פרי שיגעונו של ג'ורדי (המנצח עליה).
השימוש במטאפורות יפניות בולט לאורך כל השיר ("את עושה הכל קוואי, חותכת לי ת'לב כאילו סמוראי"), הכימיה המוזיקלית בין השלושה (סטטיק, בן אל וג'ורדי) עשויה בצורה מדוקדקת וחסרת פשרות וההפקה המוזיקלית ממשיכה לשאת את הבשורה החדשה בשמי הפופ הישראלי ובקרוב גם הבינלאומי.
הצמד, שבכל שיר מנסה להביא משהו חדש ושונה מקודמיו, מספק את הסחורה גם הפעם, ונדמה שהם פיצחו את הנוסחה ללהיט כשהפעם הפאסון היפני משחק לטובתם.
הם מגישים כל מה ששיר טוב היום צריך: פופ עכשווי ועדכני, טקסט רומנטי על יחסים של "בינו לבינה" ("העולם הוא רק שלי ושלה, הכוכבים תופרים עליה שמלה, כמוך בדיוק חיפשתי אין שאלה והלוואי ורק הייתה לי מילה") וכמובן קליפ מסקרן הנע ונד בין גיישות יפות מראה לסמוראים דרוכים לקרב.