מדי שנה מתכנסת משפחת יובל בביתה לסדר פסח המסורתי, קריאת ההגדה והחבאת האפיקומן. השנה, בערב החג, נכונה לאבי המשפחה, חנן, חגיגה כפולה. "ערב החג יצא השנה ביום שישי, וכשעתיים לפני הארוחה", משחזר יובל, "קיבלתי טלפון מפתיע מהמזכירה של יוריק בן דוד, יו"ר אקו"ם, שבישרה לי שהשנה נבחרתי לקבל פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם. אני לרוב לא מהאנשים שמחבבים הצהרות כמו 'מפעל חיים', אבל התרגשתי מאוד, וכשישבנו כולנו סביב השולחן, הקשתי עם הכף על הכוס ובישרתי לכולם את הבשורה. זה היה אחד הרגעים המשמחים בחיי. ידוע לי שכמה פעמים הגישו אותי כמועמד, אבל זה לא קרה, אז ויתרתי. ואז, כשלא ציפיתי, זה היה יותר מפתיע ומשמח".
ליובל (72) זאת הייתה שיחת טלפון מפתיעה, אך עבור כל מי שגדל בארץ ב־50 השנים האחרונות, זכייתו בפרס מפעל חיים היא אך טבעית, ראויה וברורה. כמי שנולד בקיבוץ משמרות, כמו שלום חנוך ומאיר אריאל, מאז ומתמיד נמשך יובל למוזיקה. בנעוריו ניגן על גיטרה והופיע באזור מגוריו. פריצת הדרך הראשונה בקריירה המוזיקלית שלו הייתה כשהתגייס לצה"ל ושירת בלהקת הנח"ל באמצע שנות ה־60, שנחקקו בפנתיאון הזמר העברי כתור הזהב שלה.