גם טסה, מחוץ לאור הזרקורים, לא ממש מעורר עניין, חוץ מכמה רגעים אנושיים מקסימים שבהם הוא מדבר עם אביו בטלפון ומנסה לחלץ ממנו טיפת פרגון. עם זאת, כסרט מוזיקלי, הוא מפנה זרקור אל הלהקה המצוינת.
בסרט טסה וקדרי מרביצים את הופעת חייהם ומצליחים להפנט את כל מי שנחשף אליהם, ולהוכיח את מה שתום יורק, סולן רדיוהד, הבין בחושיו החדים: לא צריך הרבה יותר ממוזיקה טובה כדי לקרב לבבות, רחוקים ככל שתהיו. ולמי שתהה, חברי רדיוהד נפקדים בסרט, יותר מנוכחים.