כששמעתי את ביצועה של בוחבוט לשיר הרשמי של מצעד הגאווה – "לוקה" אותו כתבו והלחינו עבורה משה פרץ ואבי אוחיון, לא זיהיתי את אגם בוחבוט. ראיתי ושמעתי זמרת פופ וונאבי צפויה ונוסחתית שאינה מנסה להיות ייחודית ולהביא את עצמה לתוך השיר, אלא נכנעת לאלוהי המסחרה המתועשת והרדודה של שמי המוזיקה המקומית ומאבדת את ישותה המוזיקלית שזה עתה החלה לפרוח.
"לוקה" הוא שיר דאנס שבלוני שכולל בית סטנדרטי ופזמון סטנדרטי, שאינו תופס את האוזן, קשה לראותו הופך ללהיט אמיתי (בסדר גודל של "תל אביב" של עומר אדם או "מלכת השושנים" של עדן בן זקן שליוו את מצעדי הגאווה בשנים עברו) ואי אפשר לזהות בו את אגם בוחבוט בתוכו.
הזמרת הצעירה ובעלת הפוטנציאל נשמעת כרובוט שהכתיבו לו מה לשיר, איך לזוז ובדרך לקחו לו את הנשמה והכנות היצירתית והשליכו אותה לפח. לא מסוג השירים שבוחבוט תרצה שיזכרו לה בערוב ימיה.
התרעות פיקוד העורף