האולם, שהיה מפוצץ עד אפס מקום, היה מורכב מעולי ימים עד באים בימים, וכולם זוכרים בעל פה את כל מילות השירים ושרים בקולי קולות, עד שהאולם הפך לחממת אהבה.
המופע נפתח בנגינת סולו אינסטרומנטלית ובועטת של אליעד על עמדת התופים, שהיוותה יריית פתיחה מצוינת. עם עליית להקתו הגרובית וה־Fאנקית לבמה, קונצרט הפופ החל עם הסינגל האחרון באלבום, "סוף השבוע", כספתח.
אומנם הזדמן לי לראות את אליעד כאמן אורח בהופעות, אך מעולם לא במופע שלם משלו, וזו ההזדמנות להודות שמהשנייה הראשונה הופנטתי: לא רק שאליעד נטף כריזמה ואנרגיות, הוא גם נתן ביטוי לכישרונותיו הרבים, למשל נגינת סולו גיטרה באמצע המופע, ממש כמו רוקסטאר, נתן בלופר קאבר ל"הוואנה" של קמילה קביו, ומסמר הערב: חיקוי מושלם של מייקל ג'קסון בשיר "בילי ג'ין".
לאורך המופע זכה הקהל ליהנות לא רק מביצועים ראשונים לשירי האלבום החדש, כמו "שמיים", "זורם לי בדם" ו"דיברנו", אלא גם קיבל מנה גדושה מלהיטיו הגדולים: "מתוק כשמר לי", "אור", "מיאמי", "נוסע" ו"רוחות".
באמצע המופע עלה לבמה אור מרמלשטיין, מנהלו האישי של אליעד, ובישר לו שבתוך פחות משבוע, הגיע אלבומו החדש למעמד של אלבום פלטינה. עם ווייב מעולה ותזמור ועיבודים מרעננים, ונחום הוכיח שוב כי חוץ מהעובדה שהוא זמר נפלא, הוא קורא היטב את רחשי הקהל שלו, מפתיע ומספק את הסחורה.
התרעות פיקוד העורף