היום קצת קשה להאמין, אבל הדרך הארוכה שעשו חברי להקת מופע הארנבות של ד"ר קספר ושנמשכת כבר 27 שנים התחילה במודעה אחת קטנה בעיתון העיר. המוזיקאי והקלידן שי להב בדיוק היגר מעיר הולדתו טבריה לתל אביב כדי ללמוד קולנוע וסיים את הפרק המוזיקלי של להקת נעוריו Field Of Gold. "נשארתי לבד עם מחשבות רבות לגבי המשך העשייה המוזיקלית שלי", מספר להב. "חיפשתי משהו חדש ומאתגר".
במהלך לימודיו הוא חלק דירה עם ידידתו רוית פררה, מנחת תוכנית הנוער הטלוויזיונית המיתולוגית "תוסס". "היה לה ראש מוזיקלי חדשני ומאוד פתוח", מספר להב. "כשרוית חזרה מטיול באנגליה, היא הביאה לי שתי קסטות: של EMF ושל Happy Mondays, שייצגו את תחילת מהפיכת הרייב של מנצ'סטר. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי מוזיקת רוק שאפשר לרקוד אותה. התחלתי לעבוד על מוזיקה בסגנון וקיבלתי הזדמנות להקליט שיר שנקרא 'מטפטפת ונמסה' לדיסק אוסף של מוזיקת אינדי מקומית. החלטתי להקליט אותו תחת שם הבמה 'התפוצצות הצבע'".
כדי להקליט את השיר חיפש להב גיטריסט, וכשלא מצא פרסם מודעה בעיתון העיר. מי שענה עליה היה תיכוניסט בן 17 בשם אורן ברזילי. "השמעתי לו את השיר, הוא גילה התלהבות וניגן את כל הגיטרות".
כבר אז היה חיבור מיידי ביניכם?
"ממש לא. כשאורן הלך הביתה מחקתי את כל מה שהוא עשה, סימפלתי גיטרות והקלטתי את השיר. אני לא בדיוק זוכר, אבל אני חושב שהוא נורא נעלב והתבאס מזה וכל אחד פנה לדרכו".
לאחר שהשיר יצא - ולא עורר עניין מיוחד - לפררה הייתה הצעה מפתה. "רוית הייתה המנהלת האומנותית של מקום ברחוב יורדי הסירה בתל אביב שנקרא 'העלייה השנייה'. היא קבעה לי הופעה בתוך עשרה ימים, לפני שבכלל היה לי הרכב. היה לי בבית מחשב אטארי 1024, שהייתה בו אחת מתוכנות הקיו בייס הראשונות בעולם והייתי מכין בעזרתה סקיצות להופיע איתן".
ואז, במקרה - או שלא - נפגשו שוב להב וברזילי. "נכנסתי לחנות תקליטים בשינקין ומי יוצא מהחנות באותה שנייה? אורן, הגיטריסט היחיד שהכרתי באותה תקופה. הצעתי לו להצטרף אלי להופעה במועדון. הוא הסכים מיד והתחלנו לשבת על החומרים: הוא על גיטרות ואני על המחשב והשירה".
"הייתי בדיוק בסוף התיכון", משחזר ברזילי. "בכל בוקר הייתי מגיע לשי כדי לעבוד על שירים. שי היה מתכנת את כל הדברים ואני הייתי מנגן על גיטרות, וככה למעשה כתבנו את שירי האלבום הראשון של הקספרים".
"בכל יום הייתה לנו סקיצה של שיר אחר", מוסיף להב. "אחרי שבוע כבר היו לנו ביד את כל הסקיצות של האלבום הראשון. אורן הביא לחזרות גיטרות עצבניות יותר ממה שהכרתי, והוא פתח לי את הראש לכל ההשפעות המוזיקליות שעיצבו את הסטייל והסאונד שלנו".
הפכנו את המדינה
כבר מהמופע הראשון הם קראו לעצמם בשם הארוך והלא שגרתי: "מופע הארנבות של ד"ר קספר". שם נטול משמעות שנולד אף הוא, כפי שלהב מספר, בדרך המקרה. "צלצלו אלי מעיתון 'העיר' שפרסם את המופע ושאלו אותי איך נקרא המופע שלנו. אמרתי לאורן שהיה לידי שאנחנו חייבים למצוא שם.
"מכיוון שזה היה אמור להיות מופע, אז ידענו ששם ההרכב צריך לכלול את המילה 'מופע'. לאורן הייתה ארנבת מתוקה אז הוספנו את המילה 'הארנבות'. אח שלי, שכיום הוא פרופסור, היה אז דוקטור לאסטרופיזיקה ומכאן המילה 'ד"ר', ו'קספר' - כי אורן פשוט אהב את קספר השד. כך נולד השם 'מופע הארנבות של ד"ר קספר', ללא שום משמעות נסתרת. רצינו שם ארוך שיהיה על המשקל של 'מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר' של הביטלס".
עם שם טרי ובלתי שגרתי ושירים מקוריים, החלו השניים להופיע במועדון "העלייה השנייה". "אנשים נוטים לחשוב שמההתחלה הצלחנו, אבל זה לא היה ככה", מבהיר ברזילי ומתאר את ההופעות הראשונות. "היינו עולים ל–25 דקות, עושים הפסקה של 40 דקות ועולים להופיע עוד 25 דקות. זה היה מופע קברטי. שי היה מספר בדיחות וסיפורים, ובין לבין היינו שרים ומנגנים. בהתחלה היו באים חברים שלי מתיכון אנקורי בחולון ולאט־לאט הם הביאו איתם עוד חברים תל אביבים. ומהופעה בפני 50 איש במועדון, הופענו בפני 200 איש".
"היו לנו בהתחלה רק שבעה שירים, אז היינו עולים ומבצעים אותם, עושים הפסקה ועולים שוב ומבצעים את אותם שבעה שירים. זו הייתה ההופעה", מבהיר להב. "בסוף ההופעה הקהל היה מתקבץ, מעביר עלינו ביקורת, מנתח את השירים ואומר לנו מה צריך להוסיף ולשפץ. למשל השיר 'הו הו' היה כבר בהופעה הראשונה, אבל הוא לא עבד. רק באלבום השלישי הקלטנו אותו. 'שיר באנגלית' מהאלבום הראשון, נוצר למעשה לבקשת הקהל".
להופעה השלישית הזדמן דודי לוי, שכיכב אז בלהקת נוער שוליים. "דודי היה המורה לגיטרה של אורן ובסוף ההופעה הוא ניגש אלינו, חיבק אותנו ואמר: 'אתם הולכים להיות גדולים'. לא הבנו על מה הוא מדבר אבל אמרנו לו: 'יופי, מדהים'", צוחק להב.
לוי הביא איתו להופעה הבאה את רונן בן טל מ–DB הפקות, שהתלהב גם הוא מהמוזיקה והווייב. אבל הוא ולוי הציבו לצמד הצעיר אולטימטום אחד: "הם אמרו לנו שאם אנחנו רוצים לעבוד איתם, אנחנו חייבים להקים להקה", אומר ברזילי.
"זה היה משבר רציני עבורי, כי רציתי בעיקר ליצור דאנס עם מחשבים וכל זה", מגלה להב, "אבל לא הייתה ברירה. במהלך אחת ההופעות ניגשו אלינו כמה חבר'ה ואמרו: 'יש לנו חבר שהוא בסיסט טוב'. אמרנו 'סבבה' וכך הצטרף אלינו איציק רייזנברג. אחר כך נסענו לבית ספר 'רימון' ופגשנו שם את המתופף צביקה כהן ותוך חצי שנה נוצרה הלהקה באופן 'רשמי'".
ממועדון "העלייה השנייה" עלתה הלהקה שלב ועברה להופיע בהיכל התהילה של להקות הרוק, מועדון "רוקסן", שם החלה לנגן באופן קבוע. "במקביל להופעות הקלטנו קלטת סקיצות של שירי האלבום הראשון שהתחילה לעבור מיד ליד, בדיוק כמו שזקני צפת עשו לפנינו. הגענו למצב שהבאנו ל'רוקסן' 2,000 איש שידעו את השירים בעל פה בלי שהיה לנו שיר אחד ברדיו", מדגיש ברזילי.
במקביל לדיבור שהחל להיווצר סביבה במועדונים, בשנת 1992, בחסותם ובעידודם של בן טל ולוי, הוחתמה הלהקה בחברת התקליטים הד ארצי ונכנסה לאולפן ההקלטות כדי לעבוד על אלבום הבכורה הנושא את שמה. "חשבנו שזה שם גרוע לאלבום, אבל בסוף השלמנו איתו", מודה להב. "כל העבודה על האלבום ארכה כחודש ימים, כי הגענו מוכנים לאולפן", הוא משחזר. "דודי לוי ורונן בן טל נעלו אותנו מחוץ לאולפן בזמן שהם עבדו על המיקסים כי היינו מעצבנים אותם. אז שיחקנו במשחקי מחשב בזמן שהם עבדו על האלבום שלנו".
"בהתחלה לא ידעתי מימיני ומשמאלי, הכל היה כל כך חדש, מרגש ומוזר עבורי", מוסיף ברזילי, "לא עיכלנו או שיערנו שנגיע לאלבום בכורה. זו הייתה חוויה מאוד מבלבלת, אבל הולידה תוצאה מפוארת".
עוד בטרם יצא האלבום, הסינגל הראשון מתוכו, "בשמלה אדומה", גרסת כיסוי רוקית במיוחד של חברי הלהקה לשיר שביצעה להקת הנח"ל בסיקסטיז, הפך ללהיט רדיו ענק. "אלון ברזילי, אח של אורן, 'אשם' בקאבר הזה", מספר להב. "הוא נהג לבוא אלינו להופעות הראשונות ולבקש מאיתנו לבצע קאבר ל'בשמלה אדומה'. אורן ואני אהבנו את השיר, אז זרמנו. לא הצלחנו ללמוד לנגן את כל האקורדים, אז לקחנו את האקורדים שידענו, הוספנו אקורדים משלנו וכך נוצר הקטע של 'את לא מבינה'. השיר נולד בעצם מהטעויות שלנו וזכה להצלחה כי הוא נשמע כמו שרצינו שיישמע.
"עוד לפני שהשיר יצא באופן רשמי לרדיו, הוא התפוצץ בשוק, כי שדרן הרדיו גיל קומר טחן אותו ברשת ג' בכל בוקר בשעה שש ובנוסף מפיקי טלוויזיה מערוץ 22 עשו לו קליפ לשיר שהוקרן בערוץ עוד לפני שהשיר הוקלט באולפן. זה הפך את המדינה".
הדבר הנכון
ב–14 במרץ 1993 יצא לאור אלבום הבכורה של מופע הארנבות של ד"ר קספר. הוא כלל 13 שירים שאת מרביתם כתבו והלחינו ברזילי ולהב בהפקתו המוזיקלית של דודי לוי. מלבד "בשמלה אדומה" זכו להצלחה רבה גם השירים "בואי דינה", "הקומיקאים" (הלהיט הקצר ביותר ברוק הישראלי: 59 שניות), "סקס" ו"לטיסיה" (שיר שכתבו להב וברזילי על גרופית שלהם שביקשה שיכתבו עליה שיר).
"האלבום היה הצלחה מסחררת", מספר להב, "הוא גם זכה לביקורות טובות וגם נמכר היטב. פתאום הפכנו לשם דבר. לא תכננו להגיע לזה, רק רצינו לשרוד את ההופעה הראשונה. לא באמת דחפנו להגיע לאלבום, אני חושב שאנחנו בהלם מזה עד היום".
"ההצלחה שלנו מאוד הזכירה את סטטיק ובן־אל", מנתח ברזילי, "סיפקנו מענה לדור שלם שלא הייתה לו מוזיקה מקומית. היינו הדבר הנכון במקום הנכון".
מה הפך את האלבום לכזו הצלחה?
ברזילי: "היו בו שירי פופ מסחריים וקלילים, לא רוק כבד וקשה לעיכול כמו ששאר הלהקות עשו, אלא משהו כיפי שאנשים יכלו לרקוד אותו".
להב: "פשוט יצרנו מוזיקה שבערה בנו, והתשוקה הזו באה לידי ביטוי באלבום. הבאנו את הרייב בצורה שלא נשמעה בארץ עד אז".
איך התמודדתם עם ההצלחה?
להב: "הגבנו בעבודה על האלבום השני, שבו מרדנו בתדמית שיצר האלבום הראשון".
ברזילי: "לא סבלתי את זה. לא אהבתי את העובדה שניגשים אלי מעריצים. זה הביך אותי. תבין, הייתי נוסע באוטובוס להופעות ב'רוקסן' ופתאום מתגודדים סביבי אנשים. זה לא הרגיש לי נעים. הייתי ילד. אני אוהב ליצור מוזיקה, ואם חבר'ה ניגשים ואומרים שהם אוהבים לשמוע אותנו זה משמח אותי, אבל כל העניין של לעצור אותי ברחוב ולהצטלם וצרחות של מעריצות, זה לא היה בשבילי".
במבט לאחור, הייתם משנים באלבום משהו?
להב: "ממש, אבל ממש לא. בעיני, האלבום פשוט מושלם".
ברזילי: "לא, אבל האלבום השלישי הוא הכי לטעמי כי עיצבנו בו באופן סופי את הסאונד של הקספרים. ועדיין אני חושב שהאלבום הראשון הוא אבן דרך חשובה, אם לא החשובה ביותר בחיי הלהקה".
עם צאת האלבום הראשון הוזמנו חברי הלהקה להתארח בכל תוכניות הטלוויזיה הפופולריות, הם זכו להשמעות אינסופיות ברדיו, יצאו לעשרות הופעות אבל בעיקר כמהו לשחזר את ההצלחה. רק שזה לא קרה. האלבום השני, "מופע הארנבות של ד"ר קספר 2", שיצא אחרי כשנה נחל כישלון מסחרי. לשמחתם, האלבום השלישי "הו הו" החזיר אותם לפסגה.
בשנת 1996 התפרקה הלהקה, שבינתיים עברה מספר גלגולים, בשל שאיפותיהם של ברזילי ולהב להתפתח באופן אישי. אך משנת 2005 חזרו השניים לשתף פעולה, ובמקביל לאלבומי סולו שהוציאו החיו מחדש את פועלה של הלהקה. לפני כשלוש שנים הוציאו את אלבומם השביעי "מנגינות", שזכה להצלחה ולחיבוק חם בתקשורת.
מה הדבק שמשאיר אתכם יחד כל כך הרבה שנים?
להב: "מעבר לעובדה שאנחנו חברים מאוד טובים, אני חושב שהדבק המיידי הוא היצירה המשותפת: השירים החדשים שאנחנו יוצרים וכותבים ביחד".
מתי ייצא אלבום חדש?
להב: "יש לנו סקיצות רבות, ולא מזמן מחקנו 15 מהן. אני לא יודע כרגע מתי נוציא חומרים חדשים, אבל משער שבקרוב".
ברזילי: "אני מאמין שנתחיל לעבוד על חומרים חדשים ללהקה מיד אחרי שאוציא את אלבום הסולו החדש שלי".