תארו לכם סיטואציה כזו: ילדה בת 11 מתארגנת לשינה. היא מדליקה את מנורת הלילה ליד מיטתה, הולכת לצחצח שיניים וחוזרת לחדר שלה. כמו בכל לילה , טקס השינה מתחיל עם לחיצה קטנה על הנגן וצלילי Magical Mystery Tour  של "הביטלס" מתחילים לתפוס נפח בחדר. הילדה מזמרת לעצמה בשלווה. לא חולפות עשר דקות והיא נרדמת. 

ערב ערב חוזר על עצמו טקס השינה הזה. לפעמים הילדה מסכימה להחליף תקליט, בדרך כלל לתקליט אחר של הביטלס. השנה היא לא 1960 אלא 2018. תתפלאו, אבל הורים רבים בישראל משמיעים לילדים שלהם את הביטלס. אז מהו הקסם שעדיין פועל על ילדים ועל מבוגרים כאחד? בדקתי באירועי תרבות רבים בישראל שעוסקים כיום במוזיקה של הביטלס ופונים להורים שמעוניינים להכיר לילדיהם את הביטלס, האם ההורים באמת דואגים להשכלה המוזיקלית של ילדיהם, או שאולי הבחירה בהשמעה של הביטלס היא חלק מניהול הרושם שאותם הורים דואגים לייצר עבור עצמם?
כשהתחלתי להשמיע את הביטלס לבתי בת ה-11 גיליתי שאני לא היחידה. מסתבר שהורים רבים שותפים לתופעה וגם בתרבות יש המון אירועים שתומכים בנטייה הזו. סקרנה אותי העובדה שגם כעבור יותר מ-50 שנה השירים של הביטלס נשמעים רעננים ונגישים. השירים הרמוניים באופן מיוחד, וגם כשהם מאד פשוטים הם נורא יפים.

דורות רבים גדלו על המוזיקה של החיפושיות. גם היום, כהורים, אנחנו מגדלים דור חדש ואחת החוויות המענגות עבורנו כהורים היא להנחיל לילדינו את הבסיס המוזיקלי הנכון לדעתנו. הטענה שלי היא שהשמעה של שירי הביטלס לילדים עונה כיום בישראל על צרכים תרבותיים, מוזיקליים וחינוכיים של ההורים. ההורים הם אלה שמנהלים את הרושם של עצמם, של הילדים שלהם ושל המשפחה שלהם.
הביטלס לא הייתה להקה מרדנית כפי שמקובל לחשוב. הם נמנעו מהבעת עמדות חברתיות או פוליטיות, והמצוקה של החלשים בחברה לא עניינה אותם. גם האסטרטגיה השיווקית שלהם הייתה כזו שמטרתה הייתה למנוע חיכוכים וליצור הסכמה רחבה. הביטלס פנו אל המכנה המשותף המאחד את כל החברה המערבית בשנות השישים הסוערות. ככאלה, הם גם קידשו את מוסד המשפחה. 
בשנות ה-70 התפשטה בעולם הסיסמה "לגדול עם הביטלס". הביטלס ביקשו בשירים שלהם להתגבר על מחלוקות, ולנסות ליצור חברה מאוחדת והרמונית (אלה המסרים העיקריים בסרטים "צוללת צהובה" ו"מסע הקסם המסתורי"). הם אומנם יצאו נגד הכאב והקושי בעולם, אבל המחאה שלהם הייתה שקטה. הם סירבו להזדהות עם מהלכים פוליטיים או מלחמתיים וניסו למצוא דרכים משלהם להתמודד עם המאורעות הסוערים של שנות השישים.
בשנים האחרונות מתרחש בתרבות הישראלית תהליך מעניין הנוגע להנחלה של המוזיקה של הביטלס לילדים. הביטלס משמשים חומר להופעות לילדים, תערוכות לילדים וסדרות טלוויזיה פופולאריות לילדים. ההורים רוצים לשמר מסורות עליהם הם גדלו וחשוב להם שהילדים שלהם יכירו ויאהבו את הביטלס. התופעה הזו מעניינת גם בהיבט של תפישת הילדות: אותם הורים בעצם בוחרים עבור ילדיהם איזו מוזיקה חשוב שהם יכירו.
כמו כן, אין הרבה מצבים שהורים לילדים בגיל בית ספר יסודי מצליחים ליצור קרבה כה מיוחדת ואינטימית כמו בהקשבה משותפת למוזיקה. מדובר ברגעים מיוחדים ואישיים שלא ניתן למדוד אותם בשום קנה מידה.  בנוסף לפן האישי והמשפחתי חשוב לציין שבעולם שבו התקשורת היא בעיקר דיגיטלית, הורים רבים רוצים ללמד את הילדים שלהם ליהנות ממוזיקה "כמו פעם", ללא הסחות דעת מיותרות.

הכותבת היא עורכת לשון וסטודנטית לתואר שני בתוכנית למחקר בתרבות הילד והנוער באוניברסיטת ת"א