ליד הבמה עמד חייל צעיר במדים, ביישן ומכונס בעצמו. בעידוד חבריו הוא עלה על הבמה וביצע על הגיטרה, בנונשלנטיות קיבוצניקית טבעית, שלושה שירים שכתב: "ז'ק אבוטבול", "ריסים" ו"לילה". נבוך קמעה ממחיאות הכפיים הפושרות שלהן זכה יורד החייל מהבמה ועומד לצאת מהמועדון, אלא שבדרך החוצה עוצר אותו אריק איינשטיין בכבודו ובעצמו, שלוחץ את ידו בחוזקה ומחמיא לו על השירים העמוקים, שנשמעים שונים ממה שהכיר עד כה. בוא ניפגש, מציע איינשטיין לחייל ההמום, אולי אפילו נשתף פעולה.
"באותו זמן הייתי חייל בלהקת הנח"ל ונהגתי לבלות במועדון 'החלונות הגבוהים' איפה שכל החבר'ה המפורסמים בילו", סיפר חנוך בסדרת התעודה "סוף עונת התפוזים" (1998). "וכשנפגשתי עם אריק והשמעתי לו חומרים שלי, הוא אמר: 'זה טוב. אבל אתה צריך לשיר בעצמך'. באותן פגישות ראשונות עם אריק התפוצץ בי פרץ עצום של שירים".
"המפגש ביניהם היה קוסמי", אומר דורי בן זאב, חברם המשותף של השניים. "כל אחד מהם גרם לשני להתרומם יותר גבוה מבחינה יצירתית והביא מרקם מאוד חזק שבו אחד הזין את השני. אני בטוח שגם ללא המפגש הזה כל אחד מהם היה מצליח בדרכו, אבל מה שהמפגש המקרי הזה במועדון יצר זה רווח ענקי עבורנו ובעיקר רווח ענקי עבור הזמר העברי: אם עד אז השירים הישראליים היו יותר כלליים, מאז שהשניים פגשו זה את זה, הזמר קיבל נימה יותר אישית ועמוקה, וזו פריצת דרך עצומה ליצירה הישראלית".
עד אותו מפגש הרזומה העשיר של איינשטיין הפך אותו - ובצדק - לכוכב הכי גדול בישראל: סולן להקת הנח"ל בשנות ה–50, אקס להקת בצל ירוק, שחקן תיאטרון וקולנוע מצליח וחבר בשתי השלישיות המצליחות ביותר בסיקסטיז, שלישיית גשר הירקון והחלונות הגבוהים.
ואם לא די בכך, הוא היה גם הזמר הראשון שזכה שנתיים ברציפות במקום הראשון בקצפת הממלכתית של הממסד באותה תקופה: פסטיבל הזמר והפזמון, עם השירים "איילת החן" (1965) ו"ליל סתיו" (1966), מה שהפך אותו ליקיר הקהל, וגולת הכותרת הייתה אלבום הבכורה שלו, "שר בשבילך" (1966), שבדיעבד נשמע מעונב מדי יחסית לאריק איינשטיין שלמדנו להכיר לאורך השנים.
בזמן שאיינשטיין פילס דרכו בבטחה אל צמרת מצעדי הפזמונים, חנוך, קיבוצניק חולמני שהלחין שירים להנאתו עם חברו מקיבוץ משמרות מאיר אריאל, שירת בלהקת הנח"ל והשתתף בתוכניותיה "מהנח"ל באהבה" (1966) ו"הנח"לאים באים" (1967). הדבר הכי קרוב לכוכבות שבו נגע באותה עת היה הדואט עם כוכבת הלהקה שולה חן ב"מטרייה בשניים" ("שנינו יחד תחת מטרייה אחת").
הלחנים הראשונים שלו שזכו להיות מוקלטים באופן רשמי, עוד בזמן שירותו הצבאי, היו "סתיו" שהלחין לצמד הפופולרי חדוה ודוד ו"רכלניות" שהלחין ללהקת הנח"ל. אולם למרות האמביציה לפרסם את שיריו, חנוך לא הצליח לשכנע את האומנים הישראלים להקליט אותם, שכן שיריו נתפסו בעיניהם כמוזרים, הן מבחינה טקסטואלית והן מבחינה מלודית ביחס לסגנון ששלט בארץ באותה תקופה של שירי שנסונים, שירי סוכנות ושירי עליית הנוער.
"שלום היה נושא בשורה מוזיקלית כבר באותה תקופה", אומר בן זאב, "הוא כתב שירים בקיבוץ ובא עם השפעות מוזיקליות שהיו כמו פצצה מתקתקת".
איינשטיין, שנמשך באותה תקופה לרוק'נרול ולפופ הבינלאומי (ועדות לכך אפשר למצוא בתקליטון הפופ שהוציא עם להקת האיינשטיינים בשנת 1966), חיפש באותה תקופה דרך להמשיך ליצור רוק בעברית לאחר פירוק החלונות הגבוהים, שהיו הדבר הכי קרוב למונח "רוק" בישראל. כך, חנוך התאים לו ככפפה ליד, והכימיה בין השניים התפוצצה לכל עבר.
בראשית 1968, כחודשיים לאחר אותו מפגש גורלי בין השניים, יצא לאוויר העולם התקליטון הראשון שבו שר איינשטיין משירי חנוך: "הגר", "ריסים", "שבת המלכה" ו"פתאום בלעדיו". השירים הללו הציגו את הכוכב באור חדש ושונה, כלומר תוסס, צעיר ומרענן יותר, אך עדיין די מתון יחסית למה שהוא וחנוך התאוו ליצור.
"אני זוכר שישבנו באולפן כתזמורת עשירה בזמן שאריק ושלום היו נינוחים והרגישו שהם יוצרים משהו שישנה את המפה המוזיקלית שהייתה עד אז", סיפר בראיון עמו נגן קרן היער יעקב קלינג ז"ל, שניגן את הפתיח המיתולוגי ב"הגר".
חודשים ספורים לאחר מכן שיתוף הפעולה בין חנוך לאיינשטיין עשה צעד אחד קדימה עם צאתו לאור של אלבום הסולו השני של איינשטיין והאלבום המשותף הראשון שלו עם חנוך "מזל גדי", שנקרא כך על שם מזלו האסטרולוגי של איינשטיין שנולד בחודש ינואר. על עטיפת האלבום, שעוצבה על ידי אבנר כץ, נראית דמותו הכפולה של איינשטיין בצבעים פסיכדליים ועם סיגריה בידו.
מי שניהל מוזיקלית את האלבום והפיק אותו היה אלכס וייס, מעבד מוזיקלי מיתולוגי של מוזיקה קלה שבלט בשנות ה–50 וה–60. הוא הוזמן על ידי חברת התקליטים CBS שבה חתם איינשטיין באותה שנה, כדי לעטוף את השירים שכולם הולחנו על ידי חנוך, במרקם מוזיקלי עשיר ורך.
"אלכס וייס היה מוזיקאי ג'אז יוצא מן הכלל מהגווארדיה הוותיקה. שמענו שהוא מוזיקאי טוב אז הצענו לו לעבוד איתנו", סיפר איינשטיין ב"סוף עונת התפוזים". "באלבום 'מזל גדי' הייתה סוג של הדדיות בינינו: אלכס הביא את העולם המוזיקלי שלא התאים כל כך לאותה תקופה אבל היה נהדר, ואנחנו הבאנו את ההשפעות שלנו".
התרעות פיקוד העורף