כמה מתאים ליואב יצחק, שסגר יומולדת 60 בחודש שעבר, לחגוג בשקט. "אין אצלי רעש וצלצולים, לכן אני לא בכותרות", הוא מבהיר. "אבל כדרכי בקודש, ציינתי את יום ההולדת עם המשפחה בחו"ל, בקפריסין, הכי קרוב לבית - ים, מסעדות ובתי קפה. היה כיף".

כדרכך בקודש, חגגת גם בשיר חדש, "סיפור ישן", כהקדמה לאלבום מספר 17?
"אכן, ממרום גילי אני יודע ש־17 תקליטים בפחות מ־30 שנה זה לא מעט. אם הייתי יותר חרוץ, היו יכולים להיות לי הרבה יותר".

אתה לא חרוץ?
"אני עובד בקצב שלי. אף אחד לא רודף אחריי".



מי זאת ליסה המככבת בשיר החדש?
"האמת? אין לי מושג. מחברי השיר, דודו מתנה וחוף מדמוני, כתבו גרסת המשך לשיר 'ליסה ליסה' שעוזי חיטמן המנוח כתב לפני יותר מ־30 שנה לאלי עידן, על פי לחן יווני".



לכבוד חגיגות ה־60 של יצחק, בן ראש העין ("לא מחליף את העיר הזאת בשום מקום אחר בעולם") חזרתי איתו לתשע תחנות קרדינליות בקריירה השלווה שלו.

"דנה"
האלבום השובב של יצחק, שבתחילת דרכו היה במשך שנים זמר חתונות אלמוני והוציא ב־84' אלבום ביכורים בוסרי, "כשאף אחד לא ספר אותנו ממטר", שאותו הוא לא מונה במניין אלבומיו.




"זה הזמן לסלוח"
השיר שהזניק ב־1991 את יצחק בגיל 32 לטופ: "היה חסר לי שיר שיסגור את התקליט הראשון, והתנגנה בראשי מנגינה ארמנית, שהושמעה בתוכנית הרדיו של שמעון פרנס. למי לסלוח? את המילים כתבתי על רקע מלחמת המפרץ, שהייתה אז, כשבדרך לאולפן נשמעו אזעקות. השיר פתח לי את הדלתות ונהייתי כוכב בן לילה".




"פני מלאך"
"הלהיט השני שלי. עם האהבה שלי לשירים יווניים, שהתבטאה ב'נסיכת העיר', שיר של חאריס אלקסיו, שהקלטתי שלוש שנים לפני כן, הגעתי ב־95' לחנות תקליטים ביפו. מכל מה ששמעתי שם, נדלקתי על שיר של גליקריה שהלחין בעלה, סטליוס פוטיאדיס. הגעתי עם השיר לאילן גולדהירש, פזמונאי מחונן, שלצערנו עזב אותנו לפני לאחרונה. אמרתי לו: 'תעשה עם השיר מה שאתה רוצה, רק תדע שבפזמון יש משהו שמזכיר את המילים 'פני מלאך'. 'הבנתי', הוא ענה, ותוך יומיים־שלושה נולד להיט. המילים שלו התאימו ללחן היווני כמו כפפה ליד".



“יואב יצחק שר מקרטני"
"באותו אלבום שרתי גם את 'איזה לילה', גרסה שלי ל־Let Me Roll It של פול מקרטני. זה לא מקרי. אף פעם לא הסתגרתי בסגנון מזרחי. כך חידשתי שירים עבריים קלאסיים כמו 'לאורך הים', 'עד סוף הקיץ' ו'תפוח חינני'; ולצדם גם להיטים לועזיים, בין השאר של בריאן אדמס ושל סטיבי וונדר; וגם שירים הודיים, שלגביהם יש לי שריטה מאז שראיתי בילדותי את הסרט 'איצ'יקידנה' ('הנודד')'".

שושנה דמארי
"זכות גדולה נפלה בחלקי, כשבמסגרת הפרויקט 'עבודה עברית' הקלטתי עם שושנה דמארי את 'זמר נוגה' ('התשמע קולי'). סיפרו לי שהיא בחרה אותי בין כמה זמרים שהוצעו לה, והסבירה: 'אני רוצה לשיר עם יואב יצחק, כי השכנות המבוגרות שלי חולות עליו'. נסעתי אליה הביתה עם מתי כספי כדי לתכנן את חלוקת השירה בינינו. מתוך שעה וחצי שישבנו, שעה ורבע הלכו על צחוקים, כי שושנה הייתה אישה מצחיקה. גם למתי לא חסר. הכל היה טוב ויפה, עד שכעבור יומיים הגיעה אלי שיחת טלפון ממונטריאול שבקנדה. על הקו הייתה בתה, נעמה. מה קרה? היא אמרה שאמה התקשרה אליה מבוהלת וסיפרה שאחרי שהלכנו, גילתה שנפל בחלקה לשיר את השורה 'אחרון ימיי כבר קרוב אולי'. 'מה, אני הולכת למות?', היא שאלה אותה. מובן שהסכמתי להתחלף איתה בשורות".




"שר בשניים"
"מתברר שלא רק שושנה. ב־2000 הוצאתי את האלבום 'שר בשניים' ובו שרתי, בין השאר, עם שלומי שבת, זהבה בן, אביבה אבידן, גידי גוב ופבלו רוזנברג. מחכה אצלי במגירה אלבום המשך כזה. במיוחד תפס חזק 'עד סוף העולם', דואט מאת יוסי גיספן ושמעון בוסקילה, ששרתי עם חיים משה באלבום 'שניים סוכר'. כעת מותר לגלות ששנינו, זמרים בלי פוזות ששרים טבעי, לא הוקלטנו יחד".




"גלי"
"'מי אמור' זה שיר ספרדי שהיה מהדהד המון מחדרה של גלי, בתי, שהייתה אז, ב־2004, בת 14. כשהצעתי לה שנקליט את השיר הזה בדואט, הביישנית הגיבה ב'לא, מה פתאום'. נדרשתי למלחמות קשות עד ששכנעתי אותה. כיום, לא רק שהיא מפיקה אותי ומנהלת את המשרד שלי, אלא לאחרונה הפכה אותי ואת רעייתי, שושי, לסבא וסבתא לנכדה נויה. לא במקרה גלי קיבלה את המפתחות. תמיד עבדתי עם בני המשפחה ולא עם מפיקים, מנהלים וסוכנים. מי שמכיר אותי, יודע שאני טיפוס לעצמי, זאב בודד והולך בדרכי, לטוב ולרע".




אהובה עוזרי
"ב־2006, ירון אילן יזם תוכנית טלוויזיה כהוקרה לשיריה של אהובה עוזרי. כשהציעו לי להקליט את 'צלצולי פעמונים' שלה לא קפצתי, כי יש לה עוד שירים נפלאים. אבל כשחזרתי והקשבתי לשיר, נפל לי האסימון ורציתי רק אותו. אני יודע ששימחתי אותה כשהחייתי מחדש את השיר".




קיסריה
"קיסריה לא עושה לי את זה, מה גם שהופעתי במקומות יותר גדולים. אני מעדיף להופיע בהיכלי תרבות, במיוחד זה שבתל אביב. יש משהו קסום בהופעה באולם סגור לעומת אצטדיון. באולם כזה אתה מרגיש חום ושומע את נשימות הקהל. כשמצטרפים אליך בשירה, יש משהו עוצמתי".

וסמי עופר?
“זה בכלל לא בכיוון שלי".