המחול העממי, שנדחק בשנים האחרונות לשוליים, מתחיל בזמן האחרון להראות סימני התאוששות והתחדשות, ואת הגושפנקה לכך אפשר לראות בפסטיבל "אשדודאנס" השני – הפסטיבל הבינלאומי למחול באשדוד - שלראשונה ייפתח בטקס פרסי המחול העממי ויעניק לז'אנר הכרה ממסדית.



"המחול העממי והפולקלור הישראלי קצת נשארו מאחור כשמדברים על מחול", מספרת אחת מעורכות התוכן ומנחות הפסטיבל, לבנת בן חמו, עורכת ומגישת מוזיקה בגלי צה"ל ובגלגלצ. "היום רוב העיסוק הוא במחול מודרני, כי הוא יותר סקסי, יותר חדשני, יותר נועז ויותר מתעדכן במה שקורה בעולם. עם זאת, המחול העממי הוא עדיין תחום פופולרי מבחינת הקהל. הוא גם משמר תרבות, מסורת, ריקודים של דורות אחורה. אני חושבת שהתחום הזה לא הוערך מספיק ולא תוקצב כמו שצריך".



ממה זה נובע לדעתך?
"כמו בכל תחום, תמיד יש צורך ליצור תרבות גבוהה ואינטלקטואלית יותר, ותרבות נמוכה ועממית יותר. הפסטיבל בא ואומר שיש מקום גם לזה וגם לזה. שתיהן יכולות לחיות יחד תחת קורת גג אחת של הפסטיבל, ויכולות להשלים ולהזין זו את זו".



רוקים איישטיין. צילום: כפיר בולוטין
רוקים איישטיין. צילום: כפיר בולוטין



עד כמה סצינת המחול פופולרית בישראל?
"אנשים לא יודעים את זה, אבל זאת סצינה מטורפת. יש המון רוקדים בכל הארץ. אנשים אוהבים לרקוד. בפסטיבל יהיו הרקדות פתוחות, הרקדות בשלל סגנונות. אחת ממטרות הפסטיבל היא לחבר את המחול למוזיקה הפופולרית. אנשים חושבים, בטעות כמובן, שמחול הוא משהו אליטיסטי. אבל גם שירים של אריק איינשטיין ויהודה פוליקר יכולים לקבל אינטרפרטציה של מחול, והפסטיבל נועד לנפץ את הסטריאוטיפ. כך שגם מי שלא בא מתחום המחול, יכול להתחבר וליהנות".



את באה מרקע של מחול?
"ממש לא. ברגע שאבי לוי, המנהל האמנותי של הפסטיבל, פנה אלי והציע לי להשתתף, אמרתי לו: 'אין סיכוי. מה לי ולזה? זה רחוק ממני'. למזלי, אבי הוא אדם כריזמטי שהתעקש, ואחרי הפגישה איתו הבנתי שהפעילות שלי כמישהי שמנסה לשלב בין קודש לחול, בין מזרח למערב ולקרב תרבויות, מתמזגת היטב גם עם עניין המחול העממי והמחול המודרני. נכנסתי לזה בצורה טוטאלית".



כל קצוות התרבות


הפסטיבל, שייערך בין 30 ביולי ל־2 באוגוסט, יכלול לא מעט הפקות מקור כמו "רוקדים איינשטיין" - מופע מחווה לאריק איינשטיין בהנחיית גלית גיאת, עם יותר מאלף רקדנים, בהשתתפות ארקדי דוכין, עמיר בניון, קובי אפללו, רותם כהן, רמי קלינשטיין, ספיר סבן, אדיר גץ, רפי מירילא והראל סקעת; "צלצולי פעמונים" - מופע מחווה לזמר המזרחי הוותיק; הופעה של להקת המחול הנודעת TODES; להקת "צבעי מחול חדרה" במופע משירי יהודה פוליקר ("הצל שלו ואני"); לצד הופעות של מיטב האמנים ופאנלים נוספים, והמרכזי שבהם, שאותו תנחה בן חמו, נקרא: "המחול הישראלי לאן?".



"בפאנל ישתתפו כוריאוגרפים ואנשי מחול שבאים מרקע של מחול עממי ומחול מודרני, ויחד ננסה להבין את הפערים בין השניים, לאן מועדות פניו של המחול העממי וכיצד אפשר למצוא את עמק שווה בין שני סוגי המחול", היא מספרת.



מדוע דווקא באשדוד?
"אשדוד היא עיר של קיבוץ גלויות ועיר תרבותית מאד מתפתחת. רק לאחרונה היה שם פסטיבל 'מדיטרנה' ועוד אירועים תרבותיים נהדרים. היא מציגה את כל קצוות התרבות. כאשדודית מלידה, אשדוד בשבילי היא תמיד הבית. גם כשגרתי עשור בתל אביב - אשדוד תמיד הייתה ותישאר חלק ממני".



איך ילדה אשדודית דתייה חדרה למעוז התל־אביביות החילונית של גלי צה"ל וגלגלצ?
"האמת היא שממש לא חלמתי להיות ברדיו. הגעתי למיונים לאשכול דוברות ומידע. לא ידעתי שזה לגלגלצ, והייתי בשוק בכל שלב שעברתי. מאשדוד שהיא סוג של בועה, פתאום הגעתי למיונים בתל אביב וראיתי שנבחנים איתי אנשים מהמרכז, שהם מאוד שונים ממני ברקע. הרגשתי כמו חייזר. ברוך השם, זה קרה והתקבלתי. האמת היא שהייתי זמרת לפני כן והתקבלתי ללהקה צבאית, אבל בחרתי ברדיו. בהתחלה זה היה בשבילי שוק, ובהמשך הבנתי מי נגד מי והתאקלמתי".



כמי שמשמיעה לא מעט מוזיקה מזרחית ואתנית, עד כמה תרמת לניפוץ הסטריאוטיפ הגלגלצי?
"אני מרגישה שהנוכחות שלי ושל עוד אנשים שנמצאים במערכת הצליחה להשפיע. לא הייתי מצליחה לעשות את השינוי לבד. היום גלגלצ כבר לא אותה תחנה שסובלת מדעות קדומות כמו לפני עשר שנים. מרגישים את השינוי גם במוזיקה וגם בפלייליסט. אני חברת ועדה בפלייליסט. אנחנו משקיעים שעות בבחירת השירים והישיבות מאד אמוציונליות, ולפעמים גם הטונים גבוהים. האג'נדה מאוד חשובה לנו כי אלה הפנים של התחנה: להשמיע מוזיקה גם מהפריפריה ולתת ביטוי ליותר ז'אנרים. אמנים משקיעים הרבה זמן והרבה כסף ביצירה, וחשוב לנו להשתדל לתת ביטוי לכמה שיותר כישרונות. אני מרגישה שהמקום שלי במערכת משפיע, לצד החברים שלי. גלגלצ היא כבר לא הסטיגמה של פעם".