בניגוד למרבית המוחים שחזרו הביתה עם תום המחאה, דסקל בחר בנתיב קצת שונה. "משהו השתנה בי בעקבות המחאה", הוא מספר. "פתאום עלה לי רעיון לעבור להתגורר בקרוואן. מובן שלא מימשתי את זה, כי החיים לא אפשרו לי, אבל לפני שנה וחצי, אחרי שנפרדתי מהחברה שלי, החלטתי ללכת על זה ואני מאושר עם ההחלטה".
את הקרוואן בנה דסקל (36) במו ידיו, ובעודו מתרגל לאורח החיים הבלתי שגרתי הזה, הוא משקיע באהבתו הגדולה, המוזיקה, כשהוא מופיע ברחבי הארץ על במות, ברחובות ובשווקים, ואף בבתי האנשים שאליהם הוא מגיע עם הקרוואן. "נוח לי בקרוואן", הוא מודה ומתוודה, "אני לא צריך לדאוג למקום לינה במקומות מרוחקים שבהם אני מופיע. אני חוסך שכר דירה וחי את החיים שמתאימים לי כרגע. אני לא יודע אם אחיה כל החיים בקרוואן, אבל נכון לעכשיו, זהו אורח החיים שאני מעוניין בו".
ב־2015 שחרר דסקל את אלבום הבכורה שלו, "חדירה לפרטיות", ובימים אלו, שלוש שנים אחרי, הוא משיק אלבום שני, "חול", שלדבריו "מתון מקודמו".
"האלבום החדש פחות נוזף ומאשים. הוא יותר מכיל, רגיש ומבין. הוא מביא לידי ביטוי את אורח החיים האישי, החברתי והפוליטי שלי. השם 'חול' נולד כשישבתי עם המעצב על הפינישים האחרונים של העטיפה, והשם הזה נזרק והתאים לי להווי שבאלבום".
במקביל לצאת האלבום, עובד דסקל על סרט תיעודי שילווה את העבודה על האלבום ואת החיים בקרוואן. "חשוב לציין שאת המסע הזה אני לא עובר לבד, אלא עם חברי להקתי, שהם שותפים מלאים למסע: נמרוד גלבוע (גיטרה), אדם מילינר (בס) - שאיתו הפקתי מוזיקלית את האלבום עצמאית - דני בליך, אמיר פנחסי (תופים) וסיון דהן (קלידים)", הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף