לד זפלין נולדה באנגליה לפני 50 שנה, בקיץ 1968, והוציאה את האלבום האחרון שלה ב־1979. הלהקה התפרקה כשהמתופף שלה ג'ון בונהאם מת. לד זפלין החזיקה עשר שנות הקלטות והופעות, לא יותר, אבל במהלכן נכתבה מחדש האנציקלופדיה של הרוקנרול. הם היו החוליה המתווכת בין הרוק לבין הבלוז השחור, הרית'ם אנד בלוז הלבן, ומה שנולד מהם בסופו של דבר – הבי מטאל אנגלי שהפך לבסיס לכל להקות הרוק הכבד שבאו אחר כך.
והנה, הסולן שלה – רוברט אנטוני פלאנט - מציין 70 שנה להיוולדו. בילדותו נשלח פלאנט על ידי הוריו לפנימייה. הוא נשר מהמוסד החינוכי בגיל 16 והחל להתעמק בבלוז, לומד בעל פה שירים של סוני בוי ווילאמסון, ווילי דיקסון ורוברט ג’ונסון. “מודל ההשפעה שלי היה סטיבי ווינווד”, הודה. “ווינווד וספנסר דיוויס גרופ שכנעו אותי שאני יכול לשיר בלוז, למרות שאני אנגלי לבן”.
אישיותית, פלאנט היה חזק ונחוש, צעיר בעל ביטחון עצמי רב, כשהצטרף ללד זפלין. הוא שידר נעורים, זוהר, חופש מיני, ג'ינס הדוק על חלציו, ולרוב לבש חולצה פתוחה או היה בלי חולצה כלל.
לד זפלין היו חבורה של מוזיקאים מעולים, אבל גם פרועים. המון אלכוהול, הרבה סמים וכמעט כל ביקור שלהם בבית מלון יוקרתי היה מסתיים בהרס מוחלט. כמו חברי להקת "המי", פלאנט וחבריו מאוד אהבו להרוס. רהיטים התעופפו מהחלונות וטלוויזיות התרסקו על המדרכה. פלאנט אף דהר על אופנוע בתוך הלובי של מלון שאטו מרמונט ההוליוודי.
התרעות פיקוד העורף