בהאזנה ראשונה לשיר, אני חוזר לרגע במחשבה אל פרץ של ראשית שנות ה-90 בתקופת שירי ה"דיכאון" שלו, כשהקול החם והעמוק שלו היה חנוק בעצב ובכנות ונטול כל אפקט ממוסחר, וזו התחושה שעברה בי עם ההאזנה לבית הראשון של השיר החדש.
נשמע כי פרץ הניח לרגע מאחור את הרצון להתחקות אחר טרנדים חולפים ולהקליט בלדת נשמה מהקרביים, פשוטה וכנה שבה הוא מצהיר על אהבתו לרעייתו, מעין שיר הלל עבורה על שעמדה לצידו בזמנים הקשים.
הפזמון מאוד קליט, מבנה השיר מאוד מלודי ותפור למידותיו הווקליות של פרץ שמוכיח כי עדיין קולו נותר איתן, איכותי ומרגש. יריית פתיחה מעולה לזמר שנדמה כי סיים את השנה הסוערת ביותר בחייו.
התרעות פיקוד העורף