מאוד מפתה לסכם את נתוני ההאזנות של השנה העברית היוצאת כניצחון (בפעם המי יודע כמה) של המוזיקה המזרחית. שמות כמו עומר אדם, אייל גולן ושרית חדד המככבים בראש המצעדים נראים כמו הוכחה ניצחת.

אבל האמת המשתקפת מניתוח הנתונים מעט יותר מורכבת. והכותרת שלה: הפופ השתלט על המצעדים. פופ שיש לו בדרך כלל גם גוון ים־תיכוני, אבל הוא כבר שילוב טבעי - ומקומי מאוד - של הרבה סגנונות. ואם תרצו - הגטאות המוזיקליים נפרצו כמעט לחלוטין. מי שרוצה לככב ברשימות ההשמעות חייב להיות חלק מהגל החדש הזה, של המיקס הישראלי.

אני מתעכב בעיקר על רשימת השירים המושמעים של השנה, שמשקפת את הטרנדים העכשוויים, בניגוד לרשימות של הזמר/ת המושמע/ת של השנה, שעדיין יושבים על מוניטין ופופולריות שנרכשו במשך שנים. כך, למשל, הזמרת הכי מושמעת בשנה החולפת הייתה שרית חדד, שכמעט לא הוציאה שירים חדשים השנה. שלא לדבר על יהודית רביץ, במקום הרביעי ברשימה, שהוציאה לאחרונה שיר ב־2015. גם לאייל גולן, הזמר המושמע ביותר של השנה, הייתה שנה בינונית למדי, עם אלבום שהוציא משירי זהר ארגוב שלא הצליח במיוחד. אבל הוא עדיין מושמע ללא הרף הודות לשירים שיצאו בשנים קודמות.

כשפונים לרשימות היוצרים המושמעים ביותר, העיכוב עוד גדול בהרבה. לראיה, נעמי שמר ז"ל היא עדיין הכותבת והמלחינה המושמעת ביותר, גם השנה.

מה שמחזיר אותי לרשימת השירים המושמעים, שמייצגים את ההווה. במקום הראשון צועד "שני משוגעים" של עומר אדם, זמר שאומנם מתויג בז'אנר המזרחי, אבל כבר מזמן עשה את הקרוס־אובר למעמד הכל־ישראלי. השיר הזה, ספציפית, הוא שיר פופ עם צליל עדכני ומינון נמוך מאוד של סלסולים. והוא מתחבר באופן טבעי למדי לשיר השני ברשימה, Toy של נטע ברזילי, שמגיע בכלל מבמת האירוויזיון.

בכתיבת שני השירים, אגב, היה מעורב סתיו בגר. אם תרצו, פריצת השנה, לצד בניה ברבי שבשקט־בשקט הפך לשחקן מרכזי במוזיקה הישראלית. "אל תשאלי" שלו ושל גיל ויין הוא השלישי ברשימת ההשמעות, ו"מישהו איתי כאן" בביצועו נועל את העשירייה הפותחת. גם "אל תשאלי" הוא שיר פופ עם נגיעה ים־תיכונית קלה, שכתב בחור העונה לשם גיל ויינגרטן, אבל קורא לעצמו גיל ויין. תמצית הסיפור כולו.

במקום הרביעי נמצאים סטטיק ובן־אל - הצמד שנתן את הדחיפה הכי גדולה לז'אנר ה"מיקס ישראלי" - עם "הכל לטובה". ובחמישי נמצא סאבלימינל, שיצר וביצע את "תן למוזיקה לדבר". קאמבק יפה למוזיקאי הוותיק, שמשתלב היטב בגל הפופיסטי הנוכחי. סאבלימינל גם כתב והלחין יחד עם עברי לידר - עוד חלוץ פופ - את "מוגזם" של לידר, שנמצא במקום השמיני.

ובחזרה לדירוג הרץ. במקום השישי נמצא "תבואי היום" של אייל גולן, להיט גדול שיצא בשנה הקודמת (וגם הוא מציג זווית פופית מאוד של גולן). במקום השביעי מדורג "ואם תבואי אלי" של עידן רייכל, שאפילו הוא משתלב היטב בצליל הפופי עם הטאץ' המסולסל הקל ששולט פה כרגע. במקום השמיני נמצא, כאמור, "מוגזם" ובתשיעי "אולי נדבר" של נדב גדג'. עוד נציג מובהק של הצליל החדש והרב־סגנוני. הפופ שולט, אמרתי?

***

מגמה אחרת, שעולה בבירור מכל הדירוגים, היא היעדר כמעט מוחלט של נשים במוזיקה הישראלית העכשווית. נטע ברזילי היא הזמרת היחידה בדירוג עשרת השירים המושמעים; בעשיריית המבצעות הכי מושמעות עדיין נמצאות חוה אלברשטיין, גלי עטרי, ריטה ואפילו עפרה חזה ז"ל.

וכשמדובר ביוצרות, המצב עגום במיוחד. דיקלה ותמר יהלומי הן היוצרות העכשוויות היחידות שמופיעות בעשיריית הכותבות והמלחינות המושמעות ביותר של השנה. נעמי שמר ז"ל היא כאמור הכותבת והמלחינה המושמעת ביותר. רחל שפירא נמצאת במקום השני ברשימת הכותבות, ונורית הירש היא סגנית המלחינות. בקיצור, הזמן עמד מלכת.

מגמה נוספת - כבר לא חדשה, אבל מתגברת - אין, בכלל, ייצוג ללהקות. ועוד בשנה שבה הדג נחש, משינה, ג'ירפות ואחרות הוציאו אלבומים חדשים.