חובבי המוזיקה הישראלית יעידו כי מעבר לברכות הקלישאתיות והארוחה המשפחתית, ראש השנה במחוזותינו הוא תמיד חגיגי במיוחד, בזכות מצעד הפזמונים העברי השנתי.
בשנות ה־60 וה־70, כדי להצביע למצעד השנתי, היה נהוג לשלוח לתחנות הרדיו גלויות ובהן שמות אמני השנה. האמן או השיר שזכו ברוב הגלויות, זכו בתואר הנכסף. מהר מאוד, לדברי רביד, זה ירד מהפרק. "העניין עם הגלויות היה ניסיון לא מוצלח לחקות את שיטות ההצבעה בבריטניה ובארצות הברית", הוא מספר. "שם, מה שקבע את מצעדי הפזמונים היו מצעדי המכירות של התקליטונים. בארץ, הסיפור של הגלויות לא כל כך עבד. מי ששלח את הגלויות היו כמה ילדים, וזה הלך ודעך. הרבה אמנים ומנהלים היו מזייפים ומפברקים את הגלויות ושולחים למצעדים. עיתוני הבידור - בעיקר 'להיטון' ו'עולם הקולנוע'- לצד מוספי סוף השבוע של העיתונים, עודדו את קוראיהם לשלוח בהמוניהם את הגלויות הללו. היום אתה עושה זאת בהצבעה אינטרנטית".
כדי להצדיע למסורת עתיקת היומין, הגו רביד והלל אברמוביץ', עורך תוכניתו ברדיוס 100FM, פרויקט שסוקר את מצעד הפזמונים העברי ב־50 שנותיו. "אנחנו לא רק סוקרים את הנתונים היבשים, אלא עשינו עבודת תחקיר מעמיקה, שבמסגרתה נספר גם את הסיפורים מאחורי השירים והתופעות שקרו במוזיקה ובכלל בארץ באותן שנים", מספר רביד. "נסקור גם את מצעדי קול ישראל וגם את מצעדי גלי צה"ל".
"פעם המצעדים היו מעצבי דעת הקהל שחורצים גורלות עבור אמנים. זה היה המדד להצלחה של כל אמן ואמן. כולם היו עוקבים ומקשיבים למצעד. אפילו אריק איינשטיין הגדול סיפר פעם בראיון, שבכל שנה הוא היה יושב צמוד לרדיו ומאזין למצעדים השנתיים כדי לדעת אם השירים שלו מצליחים או לא. אתה מבין כמה כוח היה למצעד? עד כדי כך שאריק איינשטיין הרגיש סוג של תלות בהם. פעם המצעד היה יכול להמליך או להוריד זמרים. היום אני לא מזלזל בפלטפורמות שמקיימות מצעדים, אבל יש ריבוי של מצעדים ויש המון פרמטרים שקשורים להצלחה, כמו צפיות ביוטיוב, כוח ברשתות החברתיות, הופעות וכו'. היום זה עדיין מכובד, אבל לא ברמה של פעם".
התרעות פיקוד העורף