השיר מספר בצורה אוטוביוגרפית על החברות בין גולן לפרץ, על האהבה ההדדית שלהם זה כלפי זה, הן מקצועית והן חברית, וחושף את הצד המפרגן בתעשיית המוזיקה הים תיכונית העכשווית, בין שני נושאי דגלו הבולטים של הז'אנר.
השיר רחוק אמנם מלהיות ים תיכוני, אך הוא מציג מלודיה ענוגה, עדינה ומלטפת, פזמון קליט שתופס את האוזן משמיעה ראשונה ובעיקר הרמוניות קוליות נפלאות בין השניים שמוכיחים (שוב) שהחיבור המוזיקלי ביניהם הוא די טבעי ומתבקש.
זה די מרגש לשמוע שיר שאינו עוסק באהבה לשם שינוי, שיברון לב או רומנטיקה מפיהם של השניים אלא באחוות אחים, בכמיהה לשיר זה עם זה ובתוצאה המוגמרת של שיתוף הפעולה ביניהם שהניב מופע מוצלח.
קשה לי לראות את השיר הופך ללהיט ענק שייזכר בעוד שנה או אפילו חודשיים, אך בפרק הזמן הקצר לקידום המופע והוייב שהשניים מפרים בו זה את זה, הוא השיר הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון.
גולן לא משתלט על קולו של פרץ ופרץ לא משתלט על קולו של גולן אלא שניהם מניחים באופן שווה את כנותם על שולחן הפזמון והרווח כולו שלנו - המאזינים. כן ירבו.
התרעות פיקוד העורף