"אנשים חושבים שההצלחה שלי בניינטיז באה בקלות, אבל זה ממש לא נכון", היא מספרת עכשיו. "אז חרשתי את הארץ בהופעות ועבדתי קשה ימים כלילות כדי להצליח. וכשההצלחה הגיעה זה מאוד הפתיע אותי".
ההצלחה הגיעה כבר עם צאת אלבום הבכורה שלה "אדום" ב–1995, שהגדיר מחדש את היצירה הנשית והיה חלק מסצינת דור הרוקסן, אם כי היה שם בשנותיו האחרונות. באלבום הצטיירה וקסמן כאישה מלאת ניגודים: רוקרית בועטת ופרובוקטיבית ויחד עם זאת עדינה; פרפורמרית חסרת מעצורים ובמקביל יוצרת רגישה שלוקחת את הטקסטים לרמה האישית ולא חוששת לשיר על אהבה, פחדים, מוות ומה שביניהם.
הלוק הנוצץ, הכריזמה הבימתית והכישרון שאפפו אותה הפכו את האלבום להצלחה מסחרית ואומנותית והניחו את אבן היסוד של הפופ–רוק שפרץ בעשור שלאחר מכן וממשיך לעשור הנוכחי.
וקסמן נולדה לפני 46 שנים בטורונטו שבקנדה בשם מיה ג'ניפר. כשהייתה בת 7 עלתה עם אמה לישראל והתגוררה בשכונת בקעה בירושלים. "הילדות בקנדה חשפה אותי למוזיקה בסגנון קאנטרי, שאותו אני אוהבת עד היום וממנו אני מושפעת. הגנים הקנדיים האלו באו לידי ביטוי בין השאר בשירים 'מילווקי' ו'דולי פרטון'", היא אומרת. "אבל מה שהכי עיצב את האישיות שלי היה העובדה שגדלתי בירושלים ולמדתי בתיכון לאומנויות. שנה מעלי למדו חברי להקת נושאי המגבעת ובזכותם התוודעתי למוזיקת הרוק של ניק קייב ומארק אלמונד. אני חושבת שזו הייתה יד הגורל".
עם האהבה הגדולה למוזיקה החלה וקסמן בלימודי תופים, וכבר בגיל 15 הקימה את להקתה הראשונה, "צמד היפוכונדריה", עם חברתה המוזיקאית נטע לאור. "באותה תקופה התחלתי לכתוב טקסטים", היא מספרת. "התחברתי עם נטע, שלמדה בשכבה מעלי יחד עם חברי נושאי המגבעת, ואפשר לומר שבעידודם הקמנו את היפוכונדריה. היינו צמד בסגנון א–קפלה, ומי שהפיק אותנו מוזיקלית היה ישי אדר. הוא פרש עלינו את חסותו ולקח אותנו להיות להקת החימום של נושאי המגבעת. בגיל 15 להופיע בקולנוע 'דן' ובפסטיבל צמח זה משהו מטורף שאי אפשר להסביר במילים.
התרעות פיקוד העורף