"המוזיקה היא כל עולמי", היא אומרת. "היא השפה השנייה שלי מאז הילדות והדרך שלי להתבטא בעולם שכולו רעש. אני מתרגשת מכל שנייה שאני פוצה את פי ושרה. תמיד חיפשתי את הבמות והפסטיבלים. תמיד ידעתי שאהיה זמרת. המפץ הגדול היה כשחוויתי אהבה נכזבת וכל האהבה הזו נשפכה ליומנים. מתוך היומנים נכתבו והולחנו לי שירים, וכך התחלתי להופיע עם נגנים, להקליט באולפן ולכוון לעולם הגדול. אני זוכרת תמיד שהאוזניים שלי היו אישיו. כשהייתי הולכת להצגות, אם לא הייתי יושבת שורה ראשונה - הלך עליי. לפעמים גם אם הייתי בשורה ראשונה, הייתי מפספסת חלקים ממש חשובים, ואף אחת מהחברות שלי לא התלהבה מלספר לי".
עם השנים שמיעתה הידרדרה ויכולת קריאת השפתיים התחדדה. "התקשטתי בניואנסים רק שלי וגם של בני גיל הזהב: מה? הא? או בשפה צעירה יותר, say what? הלכתי עם זה שנים, עד שיום אחד באודישן לתוכנית ריאליטי, ואחרי שביקשתי אינספור פעמים לדאוג לי לסיטואציה נוחה ולא מביכה, שבה אוכל לשמוע את עצמי, מצאתי את עצמי כלואה בתוך הסיוט הכי גדול שלי, רחוקה משפתיהם של השופטים, לא שומעת את עצמי, מנגינת הפסנתר הסתתרה באפלה והייתי חסרת אונים", היא משחזרת. "לא שמעתי מה דיברו איתי ומה רצו ממני. רק אחרי 10 דקות שהרגישו כמו נצח, אחד השופטים פנה אליי בצורה מזלזלת ואטומה. אם רק היה קורא בתקציר שלפניו שאני כבדת שמיעה, הייתה נחסכת ממני ההשפלה. שם החלטתי שאני שמה מכשירי שמיעה. לא אתן לעצמי להיות חלשה במקום שבו אני הכי חזקה".
מתוך השיר נולד קמפיין "חלולים", שנועד "להעצים ולזרוע אומץ וביטחון בכל מי שמרגיש קצת חלול או חלולה", לדברי זולטק. "כי בעצם כולנו חלולים. המטרה שלי באמצעות הקמפיין היא להעלות מודעות לכבדי השמיעה ולחירשים ולסיים בערב גאלה, שכל הכנסותיו קודש לאח"א".
התרעות פיקוד העורף