הפעם, גושן לא שר על אהבה או שיברון לב ביחסים של "בינו לבינה", אלא על הישרדות יומיומית, הערכת החיים ומשמעותם האינדיבידואלית עבורו. הוא מצהיר בשיר על היותו לא נורמלי, נותן לגיטימציה לחסרונות שלו ומנסה להתאים עצמו לסביבה שמתקשה לקבל אותו כמו שהוא, אך למרות זאת, הוא מנסה ומשתדל להסתגל אליה תוך מסע חיפוש עצמי. קולו הנעים מתמזג היטב עם הלחן המלודי והטקסט ה"כבד" שרקם והתוצאה לא פחות ממרגשת.