סטטיק ונועה קירל לא מתביישים בכלום - וזה דווקא עובד | דודי פטימר

מור רביעי, סטטיק ונועה קירל משגרים עקיצות לאקסים, אמה זיזה כהן מממשת את הבטחתה, מיקה משה נוסטלגית והחיבור המרגש של בר צברי ובניה ברבי עם עמיר בניון

דודי פטימר צילום: דודי פטימר
עקבו אחרינו
סטטיק, נועה קירל
סטטיק, נועה קירל | צילום: מערכת TMI, אורי בן ארי צילום מסך יוטיוב

מבחינה מוזיקלית, מדובר בהפקת פופ קצבית, ממזרית ומלאת אנרגיה, שמצליחה לייצר דיאלוג בין שני המבצעים ולנצל את הכריזמה והאישיות השונה של כל אחד מהם. קירל מביאה את החוצפה והדיוק הפופי שלה, סטטיק את הפלפל וההומור המוכר. התוצאה קליטה, משעשעת ומודעת לעצמה לחלוטין. לא יצירת מופת, אבל בהחלט שיתוף פעולה בידורי מוצלח שמבין היטב את כוחו של הפופ לייצר גם להיט וגם כותרות.

היתרון הגדול של השיר הוא ההתאמה בין המבצעת לחומר. הלחן, הטקסט והעיבוד מתכנסים לכדי יצירה שמרגישה כאילו נכתבה במיוחד למידותיה, ולא הותאמה אליה מתוך תבנית פופולרית מוכנה מראש. כהן שרה מתוך הזדהות ניכרת, בלי להסתתר מאחורי הפגנות כוח קוליות ובלי להפוך את הרגש לתיאטרליות מוגזמת. יש בשירה שלה פגיעות לצד ביטחון, והמתח הזה מעניק לביצוע עומק ואמינות.

גם הבחירה לשלב צרפתית לצד העברית מוסיפה לשיר רובד של זהות. אין זו גימיקיות קוסמטית שנועדה לייצר מראית עין בינלאומית, אלא נגיעה שמעניקה לו גוון אישי ומבדילה אותו מבלדות הפופ המקומיות השגרתיות. היא משתלבת באסתטיקה של כהן ומרחיבה את גבולות העולם המוזיקלי שהיא מבקשת לבנות לעצמה.

חשוב מכך, "שירים של נשמה" מצליח לייצר חיבור בין אינטימיות לרדיופוניות. הוא נגיש מבלי להיות פשטני, מלודי מבלי להישמע צפוי, ומרגש מבלי לסחוט את בלוטות הרגש. אם הסינגל הקודם הציג זמרת מוכשרת שעדיין מחפשת את מקומה, הסינגל הנוכחי כבר מציג אמנית שמתחילה להבין את היתרון הייחודי שלה. עכשיו נותר לקוות שזו לא תהיה הצלחה חד-פעמית, אלא הכיוון האמנותי שממנו תמשיך להתפתח.

קולה המרגש והמצוין של משה מתאים לאופי הסיפורי של השיר. היא מגישה אותו בטבעיות, בלי דרמה ובלי ניסיון לייצר רגעים ווקאליים מלאכותיים. נכון, אין כאן פריצת דרך מבחינה מוזיקלית או טקסטואלית, אבל השילוב בין המלודיה, ההגשה והסיפור המשפחתי יוצר שיר נוגע ללב, שהקסם שלו נמצא דווקא בפשטות שלו.

הקסם של השיר נמצא בשילוב בין המלודיה הקליטה להגשה מלאת האופי של רביעי. היא מפגינה כאן נוכחות, חוצפה במינון הנכון ויכולת להחליף בין סלסול ים-תיכוני לאינטונציות פופיות עכשוויות, בלי להישמע כמו חיקוי של מישהי אחרת. גם הבחירה במטאפורת המטריקס מעניקה לשיר מסגרת מעט אחרת, אף שהנושא הרומנטי עצמו מוכר למדי בז'אנר. "מטריקס" אינו מתיימר להמציא את הפופ מחדש, וטוב שכך: הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה להיות ומבצע זאת היטב. מור רביעי ממשיכה להוכיח שיש לה את הכריזמה, הקול והאינסטינקטים הנכונים כדי להפוך לשם משמעותי הרבה יותר במוזיקה המקומית.

תגיות:
סטטיק
/
נועה קירל
/
בניה ברבי
/
בר צברי
/
מיקה משה
/
אמה זיזה כהן