קשה להבין לפעמים איך אמן כמו נרקיס יכול להיות כל כך מצליח מצד אחד ועדיין להרגיש כאילו יש לו פסגות שונות שטרם כבש, הרי 32 שנה אחרי האלבום הראשון שלו "תפילת חיי" וכשבאמתחתו כ-15 אלבומים שונים ואין־ספור להיטים ההיגיון אמור להורות על כך שהוא ירים רגליים, ויעשה כפי שאמנים רבים עושים אחרי קריירה כל כך פורייה וענפה ופשוט ינוח על זרי הדפנה.
אבל כנראה שמשבר גיל העמידה זה מושג שנרקיס לא מכיר או פשוט בוחר להתעלם ממנו, אחרת קשה להסביר את רמות האנרגיה וההשקעה שניכרה אתמול מכל פינה ובכל שלב של המופע המיוחד. קל מאוד עבור אמנים להגיד שהם הגיעו לשלב מסוים או לרמת פרסום מסוימת, לסמן איקס על כל הופעה, לקחת את הצ׳ק, ופשוט להמשיך הלאה. אבל לא בבית ספרו של נרקיס. הנגנים, התאורה, הבמה, וגם נרקיס עצמו הגיעו אמש לבימת היכל מנורה וכפי שנוהגים לומר בענפי ספורט מסוימים - השאירו את הכל על המגרש, או במקרה של נרקיס, על הבמה.
ומילה על המכונה המשומנת הזו, כי היא לא קורית מעצמה. להפעיל ערב כזה בהיכל מנורה זה לא כמו להופיע במועדון עם גיטרה וחבורת חברים, ובכל זאת נרקיס הצליח להפוך אולם של 12 אלף איש לסלון גדול. אין רגע מת, אין את אותן הפסקות מביכות שאפשר לראות בהופעות גדולות, שבהן הקהל מתחיל להציץ בטלפון ולתכנן את הדרך לשירותים. המעברים בין השירים היו חלקים, הלהקה ידעה בדיוק מתי לתת לו את הבמה ומתי לקחת אותה, והתאורה לא ניסתה לגנוב את ההצגה אלא לשרת אותה. וכשהכל עובד ככה, הקהל בכלל לא שם לב לעבודה שמאחורי הקלעים, וזה בדיוק העניין.
וזה בכלל לא מובן מאליו. אחרי שלושה עשורים על הבמה, קל מאוד לתת להרגל לעשות את העבודה, ולסמוך על זה שהקהל ישיר גם בלי שתתאמצו. נרקיס לא עושה את זה. אפשר היה לראות בכל שיר שהוא מתייחס להופעה כמו למבחן, ולא כמו לטקס שאפשר לעבור בעיניים עצומות.
ובין כל זה, היה משהו כמעט משפחתי בלשמוע אלפי אנשים שרים יחד שירים שליוו אותם בחתונות, בטיולים ובנסיעות ארוכות באוטו. מי שיושב באולם כזה לא בא רק בשביל החידושים, הוא בא בשביל השירים שהוא יודע בעל פה. אולי זה הסוד: נרקיס לא רק מבצע שירים, הוא מחזיר לאנשים רגעים מהחיים שלהם, ובגלל זה הערב הזה הרגיש פחות כמו הופעה, ויותר כמו מפגש מחזור ענק... עם להקה מעולה.
הוא הגיש תערובת מולחמת היטב של להיטים מוכרים שגרמו להיכל לרעוד כאילו היה דיסקוטק ענק, פנינים נדירות שהוא לא מרבה לבצע בקטעים השקטים של הערב, וגם כמה ביצועים מיוחדים שטרם נשמעו, וספק אם ישמעו אחרי הערב הזה - מבחינה מוזיקלית קשה לי להאמין שהיה מישהו ממעריציו שיכול היה לצאת מאוכזב מערב כזה, הייתה תחושה שנרקיס הגיע לתת קצת מכל נקודה בקריירה, קצת מכל מה שהוא יודע לתת ולוודא שכולם, אבל כולם יצאו מרוצים ממה שחוו.