יש במופע כזה פרדוקס מובנה שמציב אתגר אמיתי. אחד הדברים שאני הכי אוהב בג'אז הוא אלמנט ההפתעה - הקצב שנשבר פתאום, ההרמוניה שנפתחת למחוזות לא צפויים, החופש לא לדעת מה יקרה בתיבה הבאה. מנגד, מסורת הג'אז נשענת מאז ומתמיד על פרשנות אישית לקטעים מוכרים. ועדיין, המפגש הספציפי הזה יצר מתח מסקרן: איך בכלל אפשר להפתיע, לחדש ולהסעיר בשירים שצרובים כל כך עמוק בדנ"א הישראלי? כשהלחנים מוכרים ברמה כזו שחלקים מהקהל מצאו את עצמם מזמזמים, מהמהמים ואפילו שרים של ממש מתוך המושבים, הרצון לשמוע את השיר המוכר עומד כל הזמן באוויר.
למי שהחמיץ את החד-פעמיות הזו, הבשורה המשמחת היא שהמופע יקום לתחייה מחדש במסגרת פסטיבל הג'אז באילת (ביום חמישי, 12.11). בהחלט שווה לנסוע עד אילת כדי לשמוע ולחוות את המופע הנפלא הזה מקרוב.
התרעות פיקוד העורף