"מיד כשיצאתי מ'הכוכב הבא' הוצאתי את הסינגל הראשון, אז אתה יכול להגיד שאני באמת עובד על האלבום הזה ארבע שנים", הוא מספר. "חיכיתי לזה המון זמן. לא ידעתי אם אני כבר אתרגש. אתה עובד על אלבום, תמיד הלב שלך שם מאה אחוז, ואתה חווה המון קושי ולפעמים גם הרבה תסכול כשאתה עובד על מוזיקה שכל-כך חשובה לך. לפעמים לטבוע בתוך הטכניות - סשנים, מיקסים, יח"צ - מנתק לך קצת את הרגש מהאלבום. אבל זה מחזיר לך את ההפתעה הזאת כשהוא יוצא. לא ידעתי שזה כל כך ימלא אותי".
ההחלטה לקחת את הזמן קיבלה רוח גבית כבר עם הסינגל הראשון. "הסינגל הראשון שהוצאתי, 'כל דבר', נכנס לפלייליסט של גלגלצ," הוא מספר. "הייתי בן 19, הוצאתי שיר ופתאום הוא ברדיו. זה נתן לי המון בוסט לקבל את ההכרה הזאת, אנשים שאומרים לך דברים טובים - זה בדיוק מה שהייתי צריך בשביל התנופה ליצור את האלבום".
עד יומיים לפני יציאתו, האלבום בכלל היה אמור להיקרא 'צועק ואז נבהל', כשמו של אחד השירים. רגע לפני ההפצה כרמי התחרט - והרגיש שהשם והעטיפה המקוריים מציגים רק צד אחד שלו, ולא את האמן שהוא רוצה להיות." "שיניתי לו את השם איזה יומיים לפני שהוא יצא," הוא מודה. "הייתה לו תמונה אחרת לגמרי שבה אני צועק. תמונה מאוד יפה אמנם, אבל הרגשתי שזה מאוד אלים. אני רוצה להיות אומן לכולם, אני לא משנה את עצמי ואני כן אביא את הנישה שלי, אבל זה לא הרגיש לכולם".
הבחירה לקרוא לאלבום על שמו הייתה דווקא הקשה ביותר מבחינתו. אלבום שנושא את שם האמן אמור, לתפיסתו, להיות הצהרת זהות ברורה. דווקא בגלל שהאלבום נמתח על פני ארבע שנים של התבגרות, ההחלטה הזו דרשה ממנו להשלים עם מי שהיה בתחילת הדרך. "הבנתי את זה אולי אפילו יותר אחרי שהאלבום יצא: דווקא בגלל שהוא לא ה-100 אחוז שלי, זה אלבום הסלף-טייטלד. כי יש שם בתוליות - שירים שנכתבו מיד אחרי 'הכוכב הבא' לצד שירים מהחודשים האחרונים, ורגעים שלעולם לא אוכל להישמע בהם ככה שוב. יש שם דברים שהוקלטו בטייק אחד, דברים שכתבתי לפני שהייתי תופס את עצמי על כל מילה. הדבר הזה כנראה לעד יהיה האופי שלי במובן מסוים".
החיפוש הזה עובר כחוט השני בין השירים - מ"לפעמים בלילה קר" ועד "צועק ואז נבהל". המעבר לעיר הגדולה, השאלה מי הוא לבד ומי הוא בתוך זוגיות שהתחילה עוד בנעורים, מניעים את האלבום. בגיל 23, הוא כבר נשוי טרי לניצן, סטודנטית לרפואה ובת זוגו מאז שהיו בני 14. השניים עברו לגור יחד כבר בגיל 18, ומאז הם בונים חיים משותפים בזמן שכל אחד מהם מנסה להגשים חלומות. "החיים בתוך חדר קטן כזה, שנינו אל מול העולם והחלומות שלנו - זה מאוד הנושא של האלבום מבחינתי," גלנסר אומר. "דלי אמצעים, גרים לבד ומנהלים את כל החיים שלנו. זה מופלא בעיניי".
החיבור הזה בין הזהות שלו לזוגיות איתה קיבל ביטוי גם בעטיפת האלבום, שצילם נעם גולדשטיין. "כשדיברתי עם נעם על הצילומים, הבנו שהזוגיות הזאת היא אחד הנושאים המרכזיים באלבום," אומר כרמי. "קראנו לניצן, שהייתה אז עוד ארוסתי, עשינו המון תמונות ובסוף תפסה אותי תמונה אחת - קלוז-אפ מתוך פריים גדול יותר. רק כשהגדלתי אותה התגלה לי רגש חדש: רואים בה גם נחמה וגם היאחזות, היא ממש מחבקת ונאחזת בי, ורואים את המבט הדואג ואת השקט בחיבוק של שנינו. זה לא שגרתי להוציא אלבום סלף-טייטלד עם תמונה שרואים בה פנים של מישהי אחרת, אבל אנחנו ישות מחוברת. היא חלק בלתי נפרד מהאלבום הזה".
אבל גם בתוך הקרבה הזו, כרמי לא תמיד מצליח לומר בקול את מה שהוא מרגיש ביומיום. ב"צועק ואז נבהל" וב"סיבה מספיק טובה" הוא נוגע בדיוק במקום הזה - הרגש שמצטבר בפנים מול המילים שנתקעות בגרון.
"דווקא בשיחות עם חברים אני לא פותח את החיים האישיים שלי. אני לא מנדב מידע, אני לא אדם כזה," הוא מודה. "הכתיבה היא התיקון שלי הרבה פעמים. אז מאוד מופתעים כשרואים את השירים שלי, ואומרים 'וואו, הוא מדבר על הכל'. לפעמים אתה לא מדבר את עצמך, גם לאדם שאתה הכי פתוח איתו בעולם, ויודע עליך יותר מעצמך. לכתוב שיר בשבילי זה להבין עם עצמך משהו מאפס". אחד הרגעים האישיים ביותר באלבום נולד דווקא מחוץ לאולפן, לקראת החתונה שלו ושל ניצן. את "בשמלה לבנה" כתב לניצן כהפתעה ליום חתונתם, מבלי שהתכוון לשחרר אותו אי פעם כסינגל. רק בעקבות עידוד של חברים החליט לשחרר אותו - והשיר הפך במהירות לפסקול חתונות ברשת. "אחרי שהוצאתי את 'בשמלה לבנה', התחלתי לראות אותו בסרטונים ובתגובות ברשתות החברתיות," הוא מספר. "גללתי וראיתי זוגות שעושים את מפגש החתונה עם השיר הזה, זוגות שמתחתנים כשהוא ברקע. קיבלתי הודעות מזוגות שרוצים להיכנס איתו לחופה. פתאום שיר שבכלל לא תכננתי להוציא הפך למשהו גדול ונתן לי בוסט אדיר לקראת האלבום".
הדרך אל האלבום הזה, שנמשכה ארבע שנים, כללה גם רגעים מורכבים בהרבה. כשפרצה המלחמה, כרמי מצא את עצמו עובר בין לוויות של חברים להופעות מול חיילים. "לא נלחמתי, הייתי בלהקה צבאית. חוויתי את המלחמה מהצד, כילד בן 20 שהמון מהחברים שלו הולכים," הוא משחזר. "הייתי הולך ללוויות של חברים, ולמחרת לובש חיוך וצריך להתחיל לשיר. היינו מופיעים חמש פעמים ביום. באמצע הופעה הייתי יורד, בוכה בצד, מתפרק, וחוזר להופיע". רגע אחד במיוחד צרוב בו: "בחודש הראשון שרתי בלוויה מעל קבר של ילד מקיבוץ בצפון, בדיוק כמוני. ילד שחלם לעשות מוזיקה והיה בדיוק באותם טנקים שאני הייתי אמור להתגייס אליהם. עמדתי מעל הקבר ושרתי. זה פירק אותי מעצב, מאשמה, מכעס".
מתוך התחושות האלה נולד השיר "החיים שלי עכשיו", אחד השירים הטעונים באלבום. בשיר, כרמי מבקש להיכנס לעולמם של אנשים שחייהם השתנו ברגע - בהשראת אנשים שנפצעו, איבדו את יקיריהם או מתמודדים עם פוסט־טראומה. את המשמעות של תפקידו בלהקה הצבאית מצא דווקא באחת הנסיעות בין ההופעות: "אני זוכר ששרתי את 'לנגב לך את הדמעות', והרגשתי פתאום באיזשהו שלב... כנראה זה התפקיד שלי. אני זה שמנגב למדינה את הדמעות".
גם באולפן כרמי מתגלה כמי שמתקשה לשחרר שליטה. הוא הפיק שבעה משירי האלבום והיה מעורב בכל החלטת עיבוד ומיקס. לא פעם הטקסטים שלו נולדים באלתור ספונטני על אוטובוס, ומשם ממשיכים לעבודת נמלים של שכתוב ודיוק. "אני הרבה פעמים תופס גיטרה ובמכה אני שר את המילים, כמו פריסטייל. אבל אני מלטש אותו המון אחר כך. כותב איזה 200 בתים, מצמצם לשניים ומאוד מדייק אותם".
הנטייה הזו לדייק כל תו גרמה לו במשך שנים להעדיף דווקא את הבלדות השקטות והעצובות שלו, אלה שבהן הקול מקבל את מרכז הבמה. "אתה כותב הרבה פעמים על גיטרה או פסנתר, וזה אוטומטית איטי ובלדי יותר. הווקאל שלך יוצא החוצה, ואתה חושב שאלה שירים טובים כי אתה נשמע פה הרבה יותר טוב", הוא מסביר.
ההתפכחות הגיעה בזכות השיר "בית חולים". כרמי היה משוכנע שהשיר קצבי וממוסחר מדי, וכמעט גנז אותו. אך כשהחל להופיע, וביצע אותו ב-Dehause Sessions אצל עברי לידר, התגובות שקיבל היו כמעט כולן דווקא עליו. "כל התגובות היו על השיר הזה, השיר הכי מקפיץ שיש לי. ואז קלטתי. בוא'נה, אתה לא יודע מה הכי טוב. אנחנו רוצים לרקוד גם שם, אנחנו רוצים לשמוח, אנחנו רוצים לצרוח. אנחנו עצובים בכל מקום".
מחוץ לאולפן, כרמי עובד במסגרות של חינוך מיוחד ומעביר שיעורי אלתור ופריסטייל לצעירים עם צרכים מיוחדים. "הדבר הזה מוריד אותך בחזרה לקרקע," הוא מתאר. "אני מנגן והם ממציאים משהו, עושים ראפ... ולפעמים מגיעים לדברים שממש יושבים להם עמוק בלב. אני חושב שזה בנה אותי כאומן מחדש".
כעת, כשאלבום הבכורה שלו שייך לקהל, כרמי כבר נמצא עמוק בתוך הסקיצות של האלבום הבא. עבור אמן שהוציא אלבום שנושא את שמו המלא, הכיוון הבא שלו שונה לגמרי - גם במצב הרוח של השירים, וגם בנקודת המבט. "אני רוצה מראש להגיד שהאלבום הבא יהיה יותר שמח, כי הבאתי המון עצב באלבום הזה, וניסיתי להיגמל מהמילה 'אני'. אני אומר מלא פעמים 'אני' כל האלבום. עשיתי לעצמי במוח חוק - כל פעם שהמילה מגיעה, איך עוקפים אותה? לדבר על התופעה כרבים, להגיד 'אתה', וזה עשה לי שינוי גדול".
אבל הרצון לצאת מעצמו לא אומר שהוא מוותר על השאיפה להיות אמן גדול. להפך. "אני רוצה להיות אמן באוזניים של אנשים, אני רוצה להיות שם בחיים של האנשים, אם זה ברגעי משבר", הוא אומר. "אני רוצה להיות שם בחריצים של בני האדם".