בואו נעצור את הגלילה: סאונדים חדשים שהכרחי לשמוע בנובמבר | אבי כלילי

עמוק בתוך נובמבר, הפיד המוזיקלי מרגיש כמו תחנת רכבת בשעת עומס. מהאלבום החדש של רון עשהאל, החדש של פאס והשיר החדש של שיר דוד גדסי, דרך קאטיבו וזושא שבדרך לאלבום חדש ועד עדי אולמנסקי ומוטי רודן

אבי כלילי צילום: פרטי
עקבו אחרינו
להקת קאטיבו
להקת קאטיבו | צילום: מתן תורתי

עזבו אתכם מהצהרות גדולות על "לאן הולכת המוזיקה הישראלית". המציאות באוזניות הרבה יותר מעניינת מכל תיאוריה: מצד אחד בלדות פרידה ואובדן שכתובות כמו יומן פתוח, ומצד שני סימפולי בום-באפ, בוסה נובה והמנוני רשת שלוקחים את החיים בפרופורציה. אלה השירים שיצאו ממש עכשיו ושווה לפנות להם חצי שעה של הקשבה נקייה.

1. CATTIVO - Slow Pop

קאטיבו (באיטלקית "רע" או "שובב") הם עומר פרקש, עדן עטיה, אדם קלוד והילה מלמד, ארבעה מוזיקאים שמגיעים מהרכבי שוליים מוכרים בסצנה המקומית כמו הימורים, רסקו וקלפטומנים. בסינגל השני מתוך אלבומם השני, שיוצא ב-20 בנובמבר ב-Holit Records, הם לוקחים גיטרות שמשיות נוסח קליפורניה של שנות השישים ומטביעים אותן בריוורב מלוכלך. הקליפ שיצר יועד מגל מציג מסיבת יום הולדת בגן ילדים על קלטת VHS ישנה, עם ליצן מאופר וכובעי נייר, בזמן שהשיר עצמו עוסק באכזבה שמגיעה אחרי שהציפייה נגמרת. השירה כמעט נבלעת בתוך המיקס הדחוס, בחירה שדורשת האזנה שנייה כדי לתפוס את המלודיה, אבל כשהיא נתפסת היא נתקעת בראש.

האלבום החדש של רון עשהאל, "על מדרכה שלא נגמרת", שכבר זמין במלואו בחוץ, מציג את הצד החשוף ביותר שלו עד היום. ההפקות של עשהאל ושל נועם דורון, יחד עם עיבוד הטקסטים והייעוץ האמנותי של עמיר לב הגדול, מעניקות לשירים נוכחות שקטה וחדה שמורגשת בכל מילה. המבנה של הבתים, הוורסים וסידור השורות עדיין שואבים מהרקע שלו בהיפ הופ, וב"יושב בחלון", הרצועה השישית באלבום, הוא מחדד את ההפקה לפסנתר, מיתרים והגשה שיושבת על הגבול שבין דיבור לשירה. הכוח של הטקסט נמצא בפרטים הקטנים של זוגיות שחוקה: "עברתי איתך המון, שתי דירות", "אנחנו מדברים על חו"ל ולאמץ עוד כלב, אני לא יודע אם נחזיק עד מחר בערב". הפזמון חוזר על עצמו שוב ושוב בחוכמה ("היום את חוזרת מאוחר, לא יכול להירדם"), והאינטימיות של הפסנתר מחזיקה את ארבע הדקות האלה באיפוק שגורם לך להתרגש מכל רגע.

3. אלית טוד - כולה יד על ברך

ארבע שנים אחרי שהופיעה ב"הכוכב הבא", אלית טוד מוציאה ב-18 בנובמבר את אחד השירים החדים של החודש. ההפקה המוזיקלית של מתן אגוזי היא סינת'-פופ קצבי ונקי, כזה שבקלות אפשר לדמיין ברחבה, בזמן שהמילים והלחן, שנוצרו בייעוץ של גיל בר הדס, מתארים יחד עם הקליפ (שביימה טוד לצד לירון גז ותומר גולדשטיין) ארוחת שבת משפחתית שבה גבר מבוגר בחליפה וכיפה מניח לה יד על הירך מתחת למפה. השורות ישירות וחשופות: "כיפה וחליפה תעקוף בתור", "הייתי בת 15", וברקע המשפחה ממשיכה לאכול ולרקוד. הניגוד בין הפזמון הקליט ("אני לא עשיתי כלום") לבין הסיטואציה הדחוסה סביב השולחן משאיר את התמונה חדה ומדויקת.

עיליי אשדות ואוחנה - הכל נופל

החיבור בין המפיק והמוזיקאי עיליי אשדות לראפר אוחנה נמשך שתי דקות ושמונה עשרה שניות בלבד, ומרגיש כמו סקיצה אולפנית עם סאונד נעים וקריספי שהוחלט להשאיר כפי שהיא. גיטרה חשמלית נקייה, קולות שניים ושירה מרוחקת של אוחנה שמרחפת מעל האקורדים ("מה זה נצח, כבר ראינו את הכל נופל / המוח שלי רקוב ורק הלב פועם") הזכירו לי קצת את האווירה המלנכולית והמופשטת של "Thugz Mansion" של טופאק. השיר מסתיים ואז מתפתח לחלק שני יפייפה, בחירה שמתאימה לתחושה המקוטעת של הטקסט.

מוטי רודן - איזבל

אם "סמבטיון", אלבומו הקודם של מוטי רודן, נשען על גרוב של שנות השבעים מול נוף ירושלמי פתוח, הסינגל החדש שכתב ושהוציא ב-30 באוקטובר נכנס פנימה אל המזקקה בירושלים, באווירה של חדר חזרות חשוך וחם עם כתובות גרפיטי מרוססות על הקיר. רודן מחליף כאן את החשמלית בגיטרה קלאסית, מוקף באייל ערב על הפסנתר העומד (שחתום גם על המיקס), רועי דוויק בבס וגיא בן עמי בתופים, שנשמעים כאילו הוקלטו בטייק אחד מול קהל מצומצם ותועדו בעבודה של עדן אקשוטי (צילום ועריכה) ויהונתן הורוביץ (צילום וצבע). הטקסט שואב מונחים מעולם הקבלה והחסידות ("צריך לכרוך, לקשור, לפתח מתוך מוחין דקטנות, אני אומר לך בבירור") ומניח אותם על לחן רגוע ונעים, כזה שזורם בקלילות למרות המשקל של המילים. החיבור בין הפסנתר הרך, הנגינה המאופקת של הלהקה והקול השליו של רודן נותן לשיר תחושה ביתית ומדויקת.

פאס - "אותו החלום" עם עדן דרסו

בדיוק הבוקר (19 בנובמבר) שחרר הראפר פאס (אסף אשרי) את אלבומו החדש "איך אני יוצא מזה", שמרכז רשימת אורחים מהסצנה המקומית ובהם עדן דרסו, אוחנה, יובי, מאור, בלולו, שאיי והילל. פאס, שהוציא ב-2024 את האלבום "עד מאוחר", בוחר באלבום החדש רצועות שמחברות בין היפ הופ חשוף להפקות אווירתיות. הדוגמה הבולטת לכך היא "אותו החלום", שיתוף פעולה עם עדן דרסו שיושב על גיטרה קלאסית וקצב בוסה נובה רגוע. פאס מפרק שם פרידה בטון מפוכח ("מוזר לי לדבר עלינו בלשון של עבר", "אני יודע שיהיה לך יותר טוב בלעדיי"), בזמן שדרסו פותחת עם פזמון מלודי ומגיעה בהמשך לבית ראפ חד שסוגר את הצד השני של הפרידה ("ביטלתי ת'טיסה ליום הולדת בדצמבר", "תנופף לי מרחוק"). השילוב בין הגרוב הקליל של הבוסה נובה לדיאלוג הכן בין השניים הופך את השיר לאחת ההפתעות הנעימות של החודש.

עדי אולמנסקי - שיר לאסף

השיר הזה צומח ישירות מתוך הביוגרפיה של עדי אולמנסקי, והיא מניחה אותה על השולחן מההתחלה. הוא נכתב במהלך הנסיעה לשבעה של אחיה הבכור אסף ז"ל, שהתמודד עם דיכאון מגיל 15 ושם קץ לחייו בינואר האחרון בגיל 42. מבחינה מוזיקלית, אולמנסקי בוחרת בפסנתר איטי ושירה שמעדיפה תיעוד אינפורמטיבי חד על פני פואטיקה: "אתמול התקשרו מבית ספר, לא ראו אותך שם מנובמבר", "יום אחד הילד קם והוא בן 40... אפילו לא השאיר מכתב, פשוט עזב". הכתיבה הזאת חשופה עד כדי אי נוחות, ובדיוק שם נמצא הכוח שלה.

הקליפ שהיא יצרה מגולל אוסף תמונות וסרטונים משפחתיים משותפים בצורה שבאה לכבד את אסף ולהראות את הקרבה שלהם לצד הזיכרונות.

Zusha - Evergreen

הצמד היהודי-אמריקאי זושא, שמוכר בזכות השילוב בין ניגונים חסידיים מסורתיים להפקה עכשווית, משחרר ב-17 בנובמבר את הסינגל הראשון מתוך אלבומם הקרוב Big Dreams (שייצא ב-10 בינואר). השיר נכתב בזמן שאמו של שלמה חלתה, ולאחר שנפטרה לאחרונה בחרו חברי הצמד להקדים את הוצאתו כסינגל הפותח ולהקדיש אותו לזכרה, כשיר על מציאת יופי וברכה בתוך תקופות קשות. הפעם הם שרים באנגלית מלאה, עם גרוב אקוסטי נעים שנוטה לכיוון של פולק-פופ ואר-אנד-בי רך ("Our love is forever, it's evergreen / These roots run deep"). ההפקה מוקפדת, חלקה ומלוטשת ביחס לחספוס שאפיין חלק מהחומרים המוקדמים יותר שלהם, ומעניקה לטקסט על אהבה שנשארת גם אחרי הפרידה מסגרת רגועה ועדינה.

הראל צברי - ליה

צברי, בהפקה של רון יצחקי, מביא פופ ישראלי עכשווי שספוג בהשפעות של אר-אנד-בי מלודי והיפ הופ. השיר נפתח בהוק קליט על לב שבור ("הלב שלי שבור, נפלתי מסנגריה") וממשיך למונולוג מתגונן על אגו, חוסר ביטחון ואיחורים רגשיים ("אני זה שמאוהב, הרסתי כרגיל אני חייב"). ההפקה חלקה ומודעת לעצמה, והחזרה על המשפט "הוא לא שלך" לקראת הסוף מכניסה אנרגיה חיונית אחרי הבתים הראשונים. גם כשהטקסט צועד על קרקע מוכרת של שירי פרידה, ההגשה של צברי מצליחה למכור את הכאב בצורה משכנעת.

שיר דוד גדסי - ליפול ולקום

שיר דוד גדסי פותח קמפיין לאלבום חדש של עשרה שירים עם סינגל שכבר צבר מעל 135 אלף צפיות מאז שיצא לפני שבועיים, בהפקתם של Shay Vagus ו-N.B.G. גדסי מחבר בין בלדה ים תיכונית מלאת נשמה לבין קצב נגיש שמוביל לפזמון מנטרי ("ליפול ולקום וליפול ולקום"). הנושא של חיפוש באפלה ואמונה עצמית מוכר היטב בפופ האמוני-מזרחי של השנים האחרונות, וגדסי פועל בתוך הכללים המוכרים של הז'אנר ומבצע אותם עם נוכחות קולית נקייה, כזו שמרגישה טבעית באוזניות ונשמעת מוכנה לגמרי להופעה ברידינג 3 בחודש הבא.

תגיות:
מוזיקה
/
ביקורת מוזיקה