רגע מרגש היה לפני שבוע בתום הצגת ״אלקטרה״ בתיאטרון הקאמרי, כשהוענק לבמאי ההצגה, כפיר אזולאי, פרס הבימוי היוקרתי על שמו של יוסף מילוא, גדול הבמאים, שלפני כ-70 שנה נמנה עם הגרעין המייסד של תיאטרון הקאמרי. ״הפרס לא רק שלי, אלא של כל הצוות״, שמר אזולאי על צניעותו כשמנכ״ל התיאטרון, נעם סמל, העניק לו את הפרס.
לעומת מילוא, הזכור בזכות הצגות ראווה בלתי נשכחות שביים, אזולאי בחר בבימוי הצגת ״אלקטרה״ בכיוון שונה. ״הלכנו פה על משהו אינטימי יותר, מותאם למידותיו של אולם 3 בקאמרי״, הוא מציין. ״חשבתי שמתאים לחוות טרגדיה כזאת דווקא בחלל שבו הקהל מאוד קרוב לשחקנים. מה שמכתיב צורת משחק אחרת״.
כלומר?
״מראש החלטנו לוותר על עוצמות חיצוניות, שאפשר להשיג באולם גדול. מבחינה משחקית הקפדנו על עבודה מאוד אנושית, תוך כדי הצגת היחסים בין הדמויות השונות עם עוצמות של קנאה, נקמה ושכול. לכך תורמת עבודת הווידיאו הנלווית למה שמוצג על הבמה״.
״אלקטרה״ מאת סופוקלס זו טרגדיה כמו בספר. אלקטרה מבכה את מות אביה, אגממנון, שנרצח על ידי אמה, קליטיימנסטרה (הלנה ירלובה), כנקמה על שהקריב את בתו, איפיגניה, כצו האלים, כדי לנצח במלחמת טרויה. אלקטרה זועקת לנקמה עד שאחיה אורסטס (אודי רוטשילד) - שהופרד ממנה בגיל צעיר - חוזר ורוצח את אמם.
אולה שור-סלקטר כובשת את הבמה במשחקה המזהיר בתפקיד אלקטרה. ״העבודה עם אולה היא ייחודית״, מעיד אזולאי. ״מעבר להיותה שחקנית מצוינת, היא מתמסרת לתפקיד שלה ונותנת לו את כל-כולה״.
מסקרן במיוחד שיתוף הפעולה המתמשך של אזולאי, מוזיקאי בזכות עצמו, עם מלחין המוזיקה המקורית להצגה, אלדד לידור. ״אנחנו עד כדי כך משתלבים בעבודה, שלא פעם אני מכוון סצינות לפי המוזיקה שלו״, מעיד אזולאי, המעלה על נס גם את עבודת התרגום המרשימה של אהרן שבתאי.
בקבלת הפנים אחרי ההצגה יצא לי לשמוע את שבתאי מתפעל בפניך כיצד, בניגוד לטרגדיות יווניות אחרות המתקשות לקושש הצלחה אצל הקהל, לך זה דווקא הצליח עם ״אלקטרה״
״שבתאי צודק. טרגדיה יוונית יכולה להיות משהו מאוד מרוחק, הן בגלל השפה הגבוהה, והן בשל בחירות משחקיות וכיוצא באלה. אבל כאן הקהל מתחבר להצגה. אם חששנו שגם אצלנו ייווצר ריחוק מרתיע, התבדינו. גם אנשים, שלא מיומנים כל כך בצפייה בתיאטרון, מתחברים להצגה שלנו״.
לאחר שזכית בתשואות הביקורת על
עבודת הבימוי שלך למחזות של איבסן, ״נורה״ ו״הדה גאבלר״, וכעת אתה זוכה לתשבחות על בימוי סופוקלס, מה עם שייקספיר?
״אשמח, אבל כאן אני מוצא את עצמי בתוך בעיה מסוימת. מרוב הצגות שייקספיריות שעלו כאן בשנים האחרונות, כמעט לא נשאר לי מה לביים כעת משייקספיר. כנראה, לאור זה שכולם מסתערים עליו, יהיה עלי לחכות כמה שנים עד שאגיע אליו״.
אזולאי (38) נולד בבית שאן וגדל מגיל שבע בבת ים. מנעוריו התפתח בכיוון של תיאטרון, כמי שלמד במגמת תיאטרון בבית הספר התיכון ״שז״ר״ בבת ים; ובכיוון של מוזיקה, כמי שניגן בעבר עם אמנון פישר ואף הלחין מוזיקה להצגה בתיאטרון ״הסמטה״. הוא בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, שם הכיר את זוגתו, יעל וילר, נספחת התרבות של שווייץ בישראל, אם שני ילדיו.
את צעדיו הראשונים כבמאי וכמורה עשה בבית הספר למשחק ״גודמן״ בבאר שבע, מה שסידר לו קרש קפיצה נוח בתיאטרון העירוני צמוד. בעונה הבאה יביים שם אזולאי את ״חתונת הדמים״ הקלאסית של גרסיה לורקה.
ההצלחה לא מסנוורת אותו. ״כשאני מקבל הזדמנות לביים הצגות מאתגרות כמו ׳נורה׳ ו׳אלקטרה׳, אני רואה בכך זכייה במתנה גדולה. השאיפה שלי היא לזכות באפשרות לבחור חומרים לבימוי באופן חופשי, וגם ליהנות בעבודה עם קבוצת שחקנים קבועה שאוכל להתפתח איתה״. •