נהר הירקון, בצו הגורל, מילא תפקיד מכריע ומעצב בסיפור חייו של עודד תאומי, בכיר שחקני התיאטרון הקאמרי. בבוקרו של ה־ 11 באוגוסט 47׳ החרידה בשורת איוב את תאומי, אז בן 10, כשנודע לו כי בערב הקודם היה אביו, השחקן מאיר תאומי, אחד מנרצחי התקפת טרוריסטים ערבים בקפה ״גן הוואי״, על גדות הירקון. מאז מלווה אותו הנהר כצל הנשקף ממרפסת ביתו בצפון תל אביב.
מאז יש לתאומי חשבון נוקב ופתוח עם הירקון. במשך 16 שנים אחרי הפיגוע, נמנע מלהתקרב למקום שבו אירע. ב־63׳, כשהשתתף בצילומי ״דליה והמלחים״, סרטו של מנחם גולן, נאלץ לחזור לשם. ״זה היה משהו נורא טראומטי בשבילי״, הוא זוכר. ״צרחתי על מנחם איך הביא אותי למקום הזה״.
״שום אובדן לא יכול היה להתחרות אצלי עם אובדן אבי. אם אתה מייחס את אותה פיסה לשמחה שהייתה סביב הנחל, אני לא במשפחה הזאת, מה גם שידוע כי הירקון ירד מגדולתו אחרי כל האסונות שהיו בו״.
״מאחר שאני גר בסמוך, הייתי יוצא בלילות אל גדותיו, כמובן לא ליד המקום הנורא ההוא, כדי לחזור בקול רם על טקסטים מהצגות שבהן השתתפתי ולעבוד על סצינות. היה לי מין מקום כזה, לא רחוק מהגשר, שבו לא הפריעו לי. קיבלתי בו השראה ויכולתי להתבודד״.
״זה סרט מסוג אחר. קולם של הדוברים בסרט רק נשמע ולא רואים אות¬נו. אני מאוד אוהב את זה. ככה יוצא שלא אנשים מדברים כאן, אלא קו¬לות מהירקון. יש כאן בחירה מאוד מהוקצעת וממושמעת של הסיפור. יש בסרט כמה צילומים שגרמו לי צמר¬מורת, ולא רק מהאסונות בנחל. בייחוד כשמראים זקנים (תאומי בשבילנו צעיר לנצח - י. ב״א) בסירת מוטור, השטה בנחל, בסצינה שנראית לקוחה מסרטי פליני, עם אימה של סוף".
"אני כעת מאוד מאוד באי שקט. יש דשדוש. הארץ זזה ימינה. זה מפחיד".
באופן מקומם, תאומי, שטרם התכבד בפרס ישראל, נעלם בחודשים האחרו־ נים מלוח הצגותיו של הקאמרי. במחווה ראויה לציון נענה הקאמרי ליוזמתו, ויעלה הקיץ בכיכובו את "המחיר" מאת ארתור מילר, בבימויו של כפיר אזולאי הצעיר. "אשחק את התפקיד שמשה חורגל גילם באופן אדיר בהצגה בקאמרי ב־68'", הוא אומר. "הלוואי שאגיע לחצי מאיך שהוא שיחק".
התרעות פיקוד העורף