״קודם כל השמירה על גבולות גזרה ברורים. אני לא הנהלה פעילה, אלא קו־ בעת מדיניות. אני יודעת להתוות דרך ואודליה היא מנהלת וביצועיסטית בנש־ מתה. שתינו משלימות זו את זו ומסוגלות לקיים דיונים ענייניים נטולי אגו. אני חושבת שניהול של נשים, מבלי חלילה להמעיט בערכם של המנהלים הגברים, מתאפיין באינטליגנציה רגשית. החלט־ נו שאנו רוצות שינויים ברפרטואר, יותר יוצרים צעירים בקדמת הבמה והקפדה על תפיסות עולם מגוונות ופלורליסטיות״.
"השיח בין שתינו הוא מאוד טבעי, והעובדה ששתינו אמהות תורמת להבנה. למשל, אם אדרש לוותר על פרמיירה כדי להיות ליד הבת שלי בגן, זה יתקבל על ידי אודליה בטבעיות מוחלטת".
״זה עניין של חינוך וגישה, ועם הזמן לומדים להעריך אותנו. אני מרגישה שבשנים האחרונות חל שינוי דרמטי בנושא מעמד האישה, ורבות מאיתנו נמצאות בקדמת הבמה. יש יותר דירקטוריות ויותר חברות כנסת. רק דבר אחד נשאר סגור וזהו המעגל של הנשים המובילות במשק. כל הנשים במעגל הזה מכירות זו את זו. החלום שלי הוא לפרוץ את המעגל ולהכניס אליו נשים מוכשרות מהפריפריה, מהמגזר החרדי, מהציונות הדתית ומהיישובים הערביים״.
״אני פועלת על פי תוכנית עבודה מסודרת. ויתרתי על סמול טוק. אין ישיבות שנמרחות, יש לו״ז מתוקתק, שמתחיל בשעות המוקדמות של הבוקר. בסופו של דבר התפקיד הראשי שלי הוא להיות אמא לליאב. אני מוציאה אותה ארבע פעמים בשבוע מהגן ונמצאת איתה עד למחרת. לא עונה לטלפונים ולא למיילים. בשבוע שעבר התקיימה הפרמיירה של 'אדיפוס' ולא הלכתי כי לילדה הייתה מסיבת פורים בגן. היום סדרי העדיפויות שלי השתנו. קודם ליאב ואחר כך הקריירה. אני לא מסתובבת עם סכין בין השיניים, אבל פועלת ביותר יעילות וסדר״.
״ממש לא. אומנם בשביל הילדה אני מוותרת על ישיבות ותפקידים, כמו שדחיתי עכשיו הצעות להצטרף לפוליטיקה, אבל אני ממש לא מתכוונת לעצור״.
״בוודאי. בשנים האחרונות יוצאים עובדים ותיקים לפנסיה ובמקומם הכנסתי נשים לתפקידי ניהול. אישית, אני אוהבת לעבוד עם נשים. יש דינמיקה, שיחות על לבוש ואיפור, ותחושת משפחתיות״.
״ניהול נשי הוא אחר, וגם אם יש עימותים, הם ברמה המקצועית והעניינית. אני אוהבת כאשר עובדות מרגישות נוח לשוחח איתי על בעיות אישיות, ויש תחושה שלא צריך מחסומים. גם שחקניות מגיעות להתייעץ איתי לפעמים, בעיקר לפני כניסה להריון והמשך העבודה״.
״חד משמעית. למשל, אצלנו אין הצגות בימי שישי בניגוד לתיאטראות אחרים. ההחלטה לא נובעת ממניעים דתיים, אלא משום שאני מאמינה שזה יום שאמור להיות מוקדש למשפחה ולארוחות שישי. גם שבוע האישה הוא החלטה חדשה וההצגות שהוקרנו במהלך השבוע האחרון נגעו לנשים, כמו 'חיזור גורלי', 'גבירתי הנאווה', 'כמעט הגיע סתיו' ו׳חשמלית ושמה תשוקה'. רק הנשים נכנסו בחינם אל מאחורי הקלעים״.
״זה תובעני, אבל אני נהנית. הקריירה ממלאת אותי ונותנת כוחות להיות אמא, האמהות נותנת לי כוחות להמשיך לנהל. בעבודה אני המנכ״לית, אבל בבית אני מבשלת, מנקה, מכבסת ומקפלת. אני מודה, היו מקרים שרצתי למשרד האוצר והשארתי בבית את הבן, גל, כשהוא מרגיש לא טוב. למזלי, אמא שלי עזרה המון והוציאה את הילדים מהגן כשהיה צריך״.
״בטח שהיו, בעיקר כאשר את סוגרת את הדלת ומשאירה ילד חולה. עם זאת, בשבילי מעולם זה לא היה רק קריירה או רק ילדים, כי השילוב ביניהם הוא נכון בעיני. לפעמים נאלצתי לוותר ולא תמיד לקחתי את הילדים לחוגים, אבל היו אירועים ששום חזרה גנרלית או פרמיירה יכלו לדחות. ימי הולדת, ימי הורים בבית הספר ומסיבות הם ייהרג ובל יעבור״.
״המון פעמים. לא אשכח את היום שבו הייתי צריכה לצאת לאחת הפרמיירות החשובות, כאשר כבר היה ידוע שאני הולכת להתמנות למנכ״לית. התלבשתי והתאפרתי, ועמדתי ליד המעלית, כאשר גל, שהיה בן חמש, רץ אלי וביקש חיבוק אחרון נוסף. באותו רגע היה ברור לי שלפרמיירה הזו אני לא הולכת, ונשארתי איתו בבית״.
התרעות פיקוד העורף