״לא כל כך עניין של ביקורת. הציפיות שלי מעצמי ומהסביבה מאוד גבוהות. אני מציב לעצמי רף, מנסה לחצות אותו, ובדי רך לוקח סיכונים מחושבים. מי שלא מסתכן לא מצליח. כשחקן אני יודע שיכולותי מוגבלות, ולא תהיה לי קריירה כשחקן. אני אוהב לשחק מול מצלמה, אך מאחר שאין לי זמן, אני עושה מדי פעם תפקידי אורח. הלוואי שיציעו לי דמות קומית, כי תמיד לוקחים אותי לדברים כבדים כמו פסיכולוג, או מטורף״.
״היועץ לאיטלקית שלנו ב'פסטיבל סן רמו' הוא אליקו לוי, שהתחיל איתנו במסגרת התוכנית הקהילתית. לפני כמה שנים הוא הגיע עם ההצגה לאיטליה, התאהב במקום ולמד את השפה״, מספר לוינשטיין. ״לאחרונה הוצע לו לעבוד בשגרירות ישראל ברומא. אז הוא לא הפך להיות שחקן, אבל בעזרתנו הוא מצא את ייעודו בחיים״.
״מלחמה זו קצת מילה דרמטית. אני עושה הכל כדי לעזור להם, גם דרך ההפקות, ומקווה שאנשי תעשייה יבואו, יראו ויחטפו אותם. לכולם יש חשש. אני מסתכל עליהם וזוכר את עצמי מסיים את האוניברסיטה עם הפחד מהלא נודע, והשאלה אם אצליח. זה סיוט. אני מנסה בכל יכולתי לקדם אותם ולעזור להם למצוא עבודה. כל הצלחה של בוגר זאת הצלחה של בית הספר, וגם כי נוצר בינינו קשר כמו של אבא שדואג לילדיו״.
"לפני שלוש שנים ביימתי את שירי ברכט. אולי בגלל שהוא גרמני, מצאתי הקבלה לגרמניות שלי. עד עכשיו לא העזתי כל כך לביים, פשוט פחדתי להעמיד את הכישורים לביקורת. פה הלכתי על קרקע בטוחה, כי ידעתי מה אני רוצה להעביר. אני ממש נהנה לראות איך שהדברים מתפתחים, וזה יותר גדול ממה שציפיתי מעצמי. שאלתי את עצמי: איפה הורדוס התחבא כל הזמן? אני לא תופס את עצמי כבמאי, ואולי זה הפספוס שלי, אבל יכול להיות ש'סן רמו' זה התיקון שלי ואתחיל לביים".
התרעות פיקוד העורף