בגיל 41 מגיע מיקי לאון לתפקיד השיא שלו בתיאטרון גשר בתפקיד אותלו בהצגה שביימה א-לה שייקספיר מנכ"לית התיאטרון, לנה קריינדלין. "יש משהו מכשף בדמות הזאת", הוא אומר, "משהו כוחני שמסתיים באלימות נשלטת". אני מספר לו על אותלו קודם שלא מש מזכרוני. היה זה ג'וליאנו מר ע"ה על במת תיאטרון חיפה, שכמעט חנק על אמת את דסדמונה שלו, מאיה מעוז.
"לעומת בר, יש לי כאן מולי בתפקיד יאגו את ישראל דמידוב, שאיתו אני עובד בגשר שנים", מוסיף לאון. "הוא שחקן ענק שאני מת עליו. מאוד נעים לעבוד איתו, ומצחיק".
הוא נפצע במסלול ההכנה לשייטת 13, הפך למסתערב ביחידת שמשון ובסופו של דבר הדריך טירונים. כשהשתחרר, התגלגל בין עיסוקים שונים: ברמן, מאבטח, איש מחשבים, קב"ט במלון אילתי, מלצר, מה לא? "כל הזמן היו לי בראש דבריה של אותה מורה עד שחברים אמרו לי – 'יאללה, לך על זה'".
"בוא נודה שהייתי אז די חסר ביטחון. כשבאתי לסטודיו של ניסן, הייתי כמו אדם שיש לו פחד גבהים והולך לטפס על האוורסט. בסופו של דבר, כנראה, אי אפשר להתחמק ממה שבאמת צריך לעשות".
לאון, שהפך לשחקן מוערך בגשר ומשחק שם כבר 13 שנה רצוף, לא נהיה ידוען. זאת לא דרכו. וגם אם שיחק בטלוויזיה בסדרות: "מיכאלה", "דאוס", "מנדלבאום בלש פרטי", "רביעית רן", "חטופים", "אלנבי", "בני ערובה" ועוד; ובפיצ'רים: "מלח הארץ", "מתנה משמים", "רווקה פלוס", "בית אבי" ועוד; עדיין לא קרה שסחב סדרה או סרט על גבו. הוא גם לא מחפש את המסלול הקל. "לעולם לא אעשה ריאליטי", הוא מצהיר ומיד מתקן ל"לא נראה לי שאעשה ריאליטי".
"לא אלך לפוליטיקה".
"למה שאיענה? זה הרי לא שייך למקצוע שלי".
"נעניתי ודווקא מאוד נהניתי. היו שם חומרים טובים לילדים ועבודה כפית עם אנשים מוכשרים. פתאום עוצרים אותי ברחוב. זה מצחיק. יש משהו חמוד בפניות של ילדים, שבאים אלינו ממקום מאוד נקי".
התרעות פיקוד העורף